יוזמה, גמישות, ניצול הזדמנות ולמה הפסדנו בדרבי

הניסיון לימד אותי שאחד המפתחות החשובים להצלחה הוא היכולת לנצל הזדמנויות שנקרות בדרכי, כאלו שלא בהכרח מתחברות עם התוכניות שלי. לעיתים רבות החוויות שנוצרות כתוצאה מניצול הזדמנויות כאלו הן החוויות הטובות מכולן….

יום חמישי בערב, חול המועד פסח, אני אוסף בפז תענ"כים את חברי היקר, אסי כרסנטי, המומחה של כולנו לענייני צלילה ומעמקים. נוסעים יחד לשחק קלפים עם החברים מאודים.

בדרך אני מספר לאסי ששי נמצאת בפיליפינים ושואל אם יש אתרי צלילה מעניינים שהוא יכול להמליץ לה לדגום. מיד הוא מספר לי על שמורת טובטאהה, שלושה אטולים שנמצאים בפיליפינים, בלב ים, וממליץ ששי תלך לצלול שם. ביקשתי שיכתוב לה הודעה ונראה מה תעשה.

מסתבר שבמקרה שי נמצאת באי פאלוואן, ממנו יוצאים לספארי צלילה בשמורת טובטאהה. אלא, שלמרבה הצער (של שי) מדובר בספארי צלילות ארוך שעלותו לא תואמת את האמצעים שעמדו לרשותה…

שי, שהייתה בטוחה שלאסי יש קשרים עם חברת הצלילות בפיליפינים, שאלה אותו מה אפשר לעשות כדי שהמחיר של הספארי יהיה שווה לכל נפש, ובעיקר לנפש שלה… אסי, כדרכו, לא היסס לרגע והבהיר לה שהפתרון היחידי שהוא יכול לחשוב עליו הוא כלשונו: "להתחנף לאבא…".

לאחר שעברו כמה שעות בהן הפסדנו בקלפים, קיבלתי משי צילום מסך של ההתכתבות שלה עם אסי והודעה : "אבא – מה אני אמורה לעשות עם זה?"

הבנתי שיש כאן הזדמנות שלא תחזור על עצמה, וחבל יהיה שלא לנצלה. מהדרך הביתה התקשרתי לשי (כבר היה פאתי יום שישי) ואמרתי לה שאני שוקל בחיוב לחבור אליה לפיליפינים ושתבדוק מה האופציות לצלילה. בשבת בערב שי איתרה שני מקומות אחרונים בהחלט בסירה שיוצאת בעוד שבוע וביום רביעי אחר הצהריים כבר נפגשנו בפלאוון שבפיליפינים – בכפר הקסום פורטו ברטון.

בשישי אחר הצהריים יצאנו לשבוע צלילות קסום בלב ים. צללנו 5 ימים בריף אלמוגים קסום ושמור שפתוח לצוללים 3 חדשים בשנה בלבד. מתחת למים עולם שלם מלא וצבעוני של אלמוגים ודגים בכל הגדלים והצבעים –  כרישים, צבים, ברקודות להקות דגים ענקיות ומה לא… עולם תת מימי שכמוהו לא ראיתי מימי ! .

במשך 5 ימים צוללים 4 צלילות ביום – החל מ 6 בבוקר ועד 5 בערב. ברוב הצלילות צוללים על לקיר אלמוגים אנכי שעולה מקרקעית הים (בדומה לצלילה בראס מוחמד) אותה לא רואים, לעיתים גובהו של הקיר הוא מאות מטרים. לקראת סוף הצלילה עולים לעומק של 5-10 מטר וצוללים על הריף העליון.

פשוט צפו בסרטון …

לאחר שהסתיים השבוע קבעה התכנית של שי לטוס לאי בשם סאבו, שם יש אפשרות לצלול, בעיירה ששמה מוהל בוהל, עם להקות סרדינים גדולות, ומשם לחזור ארצה.

בסירה היו צוללים מכל העולם, סין, ארצות הברית, פיליפינים, אנגליה וישראל. התפתחו שיחות מעניינות על הא ודא (בעיקר על הא) אולם כמובן שהנושא המרכזי הוא העולם שמתחת למים. כולם המליצו לנו במקום לנסוע לצלילות עם הסרדינים לעלות דווקא צפונה, כ-4 שעות נסיעה, לאי קטן בשם מלאפסקוואה, שם זה המקום היחידי בעולם שניתן לצלול עם כריש שועל – כריש מיוחד עם זנב ענק, ואולי אפילו עם כריש הטייגר הענקי.

שוב, החלטנו להתגמש, לנצל את ההזדמנות, לשנות תכנית ולעלות למלאפסקווה. וככה יום לאחר שחזרנו מהספארי בטובטהא כבר היינו שם, אחרי טיסה של שעה ונסיעה של 4 שעות בואן.

מדובר באי קטנטן עליו כפר פיליפיני קטן עוד יותר, שעיקר פרנסתו היא הצלילות, בעיקר אלו עם כרישי השועל המדהימים. מדובר בכרישים שמגיעים לשונית שנמצאת כשעה הפלגה מהאי שם יש להם תחנת ניקוי טבעית אליה מגיעים הכרישים כל בוקר לכמה שעות של ניקיון (על ידי דגים אחרים) שלאחריהן הם יוצאים לעבוד במעמקים….

למחרת אנחנו קמים ב4 בבוקר, אוספים אותנו בסירה מהמלון ומפליגים לשונית המדוברת. בשעה 6 בבוקר אנחנו כבר במים, יורדים לשתי צלילות מטורפות עם למעלה מ 10 כרישי השועל הנדירים

אחרי הצלילות עם השועלים הפלגנו חצי שעה לשונית אחרת שם התמקמו להם מספר כרישי טייגר (המדריכים הותיקים מספרים שלפני כמה שנים השועלים היו נוהגים לבלות בשונית הזו אבל הטייגר הבריח אותם). הסיכוי לראות את הטייגר אמנם נמוך, אבל במונחים סטטיסטיים הוא לא רע, קצת פחות מ50%….

מגיעים עם הסירה לשונית, יורדים לעומק 15 מטר ומחכים מתחת לסירה בתקווה שהכריש הענק (6 מטר אורך) יסתקרן ויבוא לראות מי בא לבקר אותו.

כידוע לכם אני ומזל לא מיודדים. אבל המזל לא מכיר את "אמיר החדש" שלו יש מזל מהסרטים והוא בוודאי יפגוש בכריש האימתני. שי אפילו הודיעה לי שהיא מוכנה לראות את הטייגר ולהפסיד בדרבי סל הקרוב !!

קפצנו למים, וחיכינו מתחת לסירה למעלה מחצי שעה עסוקים בלחסוך חמצן. נראה שאמיר החדש פינה את מקומו לאמיר הישן….

פתאום, משום מקום, צצו להם שני כרישי טייגר ענקיים, ארכו של הגדול שבהם הוא 6 מטר !! הכרישים התחילו לשחות סביבנו (קבוצה של כ-10 צוללים) במרחק של כ-5-10 מטר למשך כ10 דקות, עד שנעלמו. זו הייתה חוויה מסעירה.

אחרי שהכרישים נעלמו למצולות יצאנו מהמים שמחים, נרגשים ונסערים.

הורדתי את המשקפת ועוד לפני שעלינו לסירה, אמרתי לשי בצער: "הפסדנו בדרבי"

למי שלא מאמין:

כמה פרולוגים קטנים ויפים מאוד:

למחרת, בעקבות המלצתו של המומחה שלנו למעמקים מתחילת הסיפור, החלטנו לצאת לשתי צלילות אחרונות בהחלט, באי החתול או בשמו הפיליפיני "גאטו איילנד", אי סלעי שעולה בתלילות ממעמקי הים.

להבדיל מהטייגר הענק אותו פגשנו יום קודם, הייחוד של הצלילות בגאטו הוא צפייה במקבץ של יצורים קטנים שלא לומר זעירים שחיים שם בריכוז גבוה מאוד. מדובר ביצורים מוזרים וצבעוניים כמו סוסוני ים, רכיכות, סרטנים ועוד בעלי חיים שונים וצבעוניים, גודלם של הקטנים שבהם הוא פחות מסנטימטר ושמאוד קשה לאתר אותם.

תוך כדי הצלילה הבנו שיצורים אלו למעשה מכירים את מדריכי הצלילה (שצוללים שם מספר פעמים בשבוע) והם יודעים איפה לחכות להם. ועדיין ברוב המקרים גם לאחר שהמדריך מצביע לך עם פנס ומקל על סוסון ים ורוד בגודל של חצי סנטימטר שמסתווה על אלמוג אדמדם, קשה מאוד לראות אותו.

הנה כמה דוגמיות יפות שראינו במו עינינו (אך חברנו הקוריאני צילם עם עדשה מיוחדת …)
מיותר לציין מי לא ניצח בדרבי…