עוד זה מדבר וזה בא

מה שעבר עלינו מאז נחתתי בניו זילנד לא היו מבייש גם את סדרת הטלויזייה 24…

וכך היו הם פני הדברים (פטר והזאב..) :

נחתתי ביום שישי בצהריים בעיר כרייסצ'רץ שבאי הדרומי, אחרי מסע ארוך של כ-30 שעות. נותרתי בודד אל מול מסוע המזוודות הריק ומיד הבנתי שהתיק שלי לא הגיע. מעבר לציוד האישי שלי היו בתיק מכתבים ומזכרות לילדים מהחברים וכדורגל ששלחו לרעי חבריו ועליו חתימותיהם וכמובן שהאכזבה של הילדים הייתה רבה, במיוחד של רעי… הפקידה החביבה הסבירה לי שתוך 24 שעות יגיע התיק (לא היה לה מושג מי הוא בעל המזל ה"טוב" שעומד מולה). חתמתי על מסמכים ויצאתי החוצה.

רעי הופיע לאחר 2 דקות, יצאתי איתו לכיוון הרכב ואז ראיתי אישה יפנית צועקת על שי. שאלתי מה קרה והתברר ששי שרצה לכיווני התנגשה ביפנית העצבנית ומעוצמת ההתנגשות נפל לאישה האייפון 5 שלה ונשבר. הגברת לא שחררה את שי וכמעט עלתה על הרכב שלנו. נאלצתי להפריד אותה ב"עדינות" מהרכב ונתתי לה את המספר של הרכב וביקשתי שתפנה אלינו בכתב.. שי עוד הייתה מבוהלת מהסיפור אבל התגברה תוך כמה דקות. רק אז יצא פרץ רגשות עז בין כולנו .

נסענו לקרון שחנה ליד הבית של המשפחה שדאגה ליעל והילדים. עשינו יחד קבלת שבת מרגשת ולמחרת בבוקר נפרדנו לשלום לאחר שהודנו להם על האירוח.

ביום שיצאתי לארץ התגלתה בעייה בקרוון שנראתה חמורה, הרצפה של הקרוון התנתקה מהמסגרת שלו ונראה היה שזו בעייה לא פשוטה. סיכמנו עם קרייג שניסע לחבר שלו שנמצא באזור של הר קוק ויחווה דעתו ונחליט מה לעשות. בנוסף הלכה משאבת המיים קנינו חדשה ועלי הוטלה המשימה להחליפה.

נסענו מכרייס צ'רץ למקום שנקרא אוטומטטה (3 שעות נסיעה) על גדת אגם יפה ודייב, דייב,החבר של קריג פגש אותנו שם, ראה את הקרוון והבהיר לנו שהבעיה חמורה ובעיקר בטיחותית ולא ניתן להמשיך לנסוע עם הקרוון. מכיוון שיש ביטוח סוכם שקרייג יעדכן את הביטוח ונראה איך פותרים את הבעייה.

אני והלדרמן החלפנו את משאבת המיים תוך אלתורים והפגנת כישורי "סבא עציון".  כמובן שבסופו של דבר המשאבה עבדה.

למחרת יצאנו לטייל בהר קוק שהוא ההר הגבוה ביותר בניו זילנד ואמור להיות כולו מושלג. מזג האוויר היה מדהים, בדרך עברנו ליד אגמים בצבעים שלא ניתן לדמיין ולכן התמונות מובאות כאן:

הר קוק לא נראה שכן הוא היה מכוסה בענן ואנו רק יכולנו לנחש היכן הוא נמצא.

טיילנו לתצפית על קרחון טסמן הסמוך אליו:

אכלנו צ'יפס במלון הצופה אל הענן שמסתיר את הר קוק והתחלנו לחזור לקרוון.

בדרך החלטנו לפנות לכיוון אגם שנקרא אומהו שמצוי 17 ק"מ מהדרך הראשית. נסענו לכיוון האגם וגם האגם זה התברר כמקום קסום עם מים בצבע טורקיז. ראינו דרך שעולה על אחד ההרים והתברר שזו דרך עפר שעולה לאתר סקי קטן מעל האגם, לקחנו מפתח מהמלון הסמוך וטיפסנו בדרך העפר כשהאגם הקסום מתחתנו. הנה כמה תמונות מדהימות מהמקום:

כמעט בסוף הדרך חטפנו פנצ'ר. זה היה המקום הכי יפה בחיים שלי שבו החלפתי גלגל, כמובן בעזרתו של רעי, בני וחברי הטוב..

למרות כל היופי שהיה מסביב מתברר שהמעבר החד חזרה לטיול הוא לא פשוט, רגשית – כי הראש פעמים רבות משייט לו חזרה לארץ ופיסית, משום שעוד לא הספקתי להתרגל לשעון בישראל וכבר נשאבתי חזרה לניו זילנד, ואני כל הזמן עייף, אבל לא יכול להרדם.

מכל מקום תיקנו את הפנצ'ר וירדנו חזרה לאגם והתחלנו לשוב לכיוון הכביש הראשי. אז התחיל לצאת ריח לא טוב מהמנוע, וההגה התחיל למשוך ימינה. השעה הייתה 6:30 בערב (החושך יורד רק ב ב22:00). החלטנו לעצור בצד הכביש ולהמתין לחילוץ של חברת הביטוח שאמורה הייתה להגיע תוך שעה. אחרי שעה וחצי התקשר המחלץ והודיע שהוא יבוא עוד שעתיים. לאחר שהסברנו לו את התקלה הוא המליץ להמשיך בנסיעה איטית עד הצומת והבטיח לפגוש אותנו שם, וכך היה. נפגשנו בצומת בשעה תשה וחצי בערב הבחור הסתכל על המנוע ואמר שאפשר להמשיך בנסיעה איטית ובבוקר לטפל בבעייה. המשכנו בנסיעה ואחרי 5 קלומטר נשמע כל רעם מהמנוע וריח רע של שמן שרוף.

עצרנו ודיווחנו שוב לאותו בחור ששמו במקרה פול ולחברת הביטוח. שהבטיחה שתוך שעה יגיע גרר…

בשעה 11 בלילה עדיין לא הגיע שום גרר. העמסתי את יעל והילדים על רכב חולף שביקש לסייע ושהקפיץ אותם לקרוון (40 ק"מ מהמקום בו היינו.) נותרתי לבד באמצע הלילה ממתין לחילוץ. מדי פעם עוצר רכב ששואל אם אני צריך עזרה. במקביל אני ממס לילדים שהכל בסדר ושלא ידאגו, מנגד רעי מסמס שלי שהוא עצוב ושהוא דואג ושהוא אסיר תודה לי ועוד ועוד. ואני מעודד ומבהיר שהכל יסתדר והכל לטובה ואלו חוויות שהם לא ישכחו בחיים, ושזה חלק מהמסע המיוחד שלנו יחד.

התקשרתי שוב לחברת הביטוח ועדכנתי אותם שהחילוץ לא מגיע ושקר לי…

בסופו של דבר בשעה 12 בלילה הגיע אותו פול שהמליץ לי להמשיך בנסיעה עם גרר. והוא גרר אותי לעיירה המרוחקת 20 ק"מ מהמקום בו נתקענו, רק לכיון השני מהמקום בו היה הקרון. הוא הוריד אותי ליד מוטל דרכים שם לקחתי לי חדרון (120 $ בלי יכולת להתמקח). למרות העייפות, בגלל הג'טלג בקושי נרדמתי והתעוררתי כבר בשבע בבוקר לאחר פחות מ 5 שעות שינה. להבדיל מיום האתמול היו שמיים כחולים ומרחוק, באופק ניתן היה לראות את הר קוק מבהיק בלובנו, מעל כל ההרים.

אותו פול "חביב" הותיר את הרכב במוסך בו הוא עובד ואמר שיותר מאוחר יבדקו מה הבעייה. אני במקביל שכרתי רכב בעיירה ונסעתי ליעל והילדים בקרוון.

שוב פגישה מרגשת עם הילדים ויעל שדאגו לי מאוד. אחרי כמה דקות הגיע דייב החבר של קרייג שהבהיר לנו יום קודם שהקרוון למעשה מושבת. סיפרנו לו את הסיפור ואז הוא שואל אותי על אותו פול שאמור היה לחלץ אותנו. נתתי לו את הטלפון שלו ואז התברר שהוא (דייב) וקרייג ופול חברים טובים. עוד התברר שקרייג היה שותף של אותו פול בדירה בעיר דנידין ושהם חברים טובים. עולם קטן….

עכשיו שהתברר לנו שיש מיש שדואג לנו ושלא יעבדו עלינו במוסך, שהרי קרייג הוא למעשה הבעלים הרשום של הרכב…, הוקל לנו .

מאחר והיה יום יפיפה החלטנו שלמרות כל הקשיים, וכל הבעיות, נמשיך לטייל ולראות עולם. גם כדי שהילדים יראו שלמרות כל הקשיים ממשיכים קדימה.החלטנו לחזור להר קוק לאחר שהתקשרנו למשרד התיירות במקום שדיווחו לנו שהראות מצוינת.

בדיעבד התברר שזו הייתה החלטה חכמה שכן כל הדרך הרגשנו שאנו נוסעים בתוך גלויה שתלויה בחנויות המזכרות הנה כמה גלויות בהן נסענו…:

ז

זה הרכב ששכרנו

הגענו להר קוק והפעם ראינו אותו מקרוב:

לאותה מסעדה בה אכלנו ציפס ביום האתמול, אלא שהפעם במקום הערפל ראינו מולנו את הר קוק במלוא הדרו.

חזרנו למוסך בו היה הרכב, במקרה במלון סמוך הגיעה קבוצת ניו זילנדים בעלי מכוניות פורד ישנות שעשתה מסע בניו זילנד:

לקחנו לנו את הציוד הדרוש לנו וחזרנו לקראוון, מרוצים, שמחים ועייפים מבלי שאנו יודעים איך נפתור את כל הבעיות אבל אופטימיים כתמיד.

קרייג ( המלאך מאוקלנד ), הודיע שהוא מצטרף אלינו לטיול באי הדרומי וגם יעזור לנו לפתור את כל הבעיות בדרך המהירה והטובה ביותר.
רכשנו לו כרטיס טיסה לדנידין לאחר שהוא סיכם עם המוסך שהוא ירכוש שם את החלקים הנדרשים לצורך תיקון האוטו, ולאחר שהתברר שהבעיה הייתה שנשברה הצירייה הקדמית.

במקביל החלטנו לצאת לטייל בעיר וונאקה המרוחקת כ-120 ק"מ מהמקום בו חונה הקראוון, וזאת משום שהתברר שהרכב לא יהיה מתוקן לפני יום שישי, ורק ביום זה או אולי ביום חמישי, כך חשבנו, יוכלו לגרור את הקראוון לדנידן.

הגענו לוונאקה בצהריים של יום שלישי. מאחר ומזג האוויר היה גשום ומעונן, שכרנו חדרים באכסנייה מקסימה, ויצאנו למוזיאון puzzeling world מקום בו יש תערוכות מדהימות של אשליות אופטיות ומבוך ענקי.

חזרנו לאכסנייה ארוחת ערב והלכנו לישון.

למחרת ניסינו מזלנו בטיול לאחד הקרחונים בסביבה אולם מזג האוויר לא איפשר זאת. יצאנו למוזאון שהא למעשה אוסף צעצועים ואוסף של מכוניות עתיקות. מוזאון מטורף ובו למעלה מ40,000 צעצונים ואוספים מסוגים שונים לרבות מאות מכוניות עתיקות ומטוסי קרב ישנים, הכל אוסף של אדם אחד. בילנו במקום למעלה משעתיים וחזרנו לקרוון. מאחר והסוללה של המצלמה נגמרה אין תמונות…

ביום חמישי יצאנו עם הרכב השכור לדנינין שם נפגשנו עם קרייג, שיצא לטפל בגרירת הקרוון ותיקון הרכב. שכרנו עוג רכב והוצאנו את עצמנו לסיור בחצי האי אוטגו שם יש מושבה של אלבטרוסים שמקננים ביבשה, פינגווינים צהובי עיין שהם הפינגוונים הנדירים ביותר בעולם (נותרו רק 2000) ועוד. הנה כמה תמונות

היום, יום שישי, יצאנו לסיור נוסף בחצי האי וניסינו לטפל ביחד עם קרייג בהשמשת הקרוון והרכב. נכון להיום הפתרון עדיין לא ברור. אנו מכל מקום ממשיכים בימים הקרובים בטיול ומקווים ומאמינים שהכל יבוא על מקומו בשלום. ביום ראשון נצא לטיול של 3 ימים אל הנקודה הדרומית ביותר באי התרומי ומשם לקווניסטאון. אנו מקווים שבקווינסטאון נוכל לדווח שהכל בא על מקומו בשלום.

למרות כל הקשיים והלחצים והחששות, אנו בסדר גמור ומבינים שהכי חשוב להמשיך בטיול ובמקביל לנסות לפתור את כל הבעיות על הצד הטוב ביותר. כרגיל אנחנו אופטימיים.

המשך יבוא…