קימברלי – אקורד סיום

24/9 – קונונורה,

אנו שוב כאן בקונונורה, הפעם עם ווריק (השם שנתנו לקרוון שלנו, על שמו של ווריק, שמכר לנו אותו). אפשר לומר שסיימנו בגבורה את פרק השטח של המסע שלנו. לפני שנרחיב על שלושת הימים האחרונים מגיע שאפו ענק לחמשת הילדים שעברו בגבורה את השבועיים האחרונים, שהיו לא פשוטים, לעיתים אפילו קשים, בחום של 38-41 מעלות בצל, לעיתים ללא מזגן ברכב, נסיעות ארוכות ומתישות, הורים שלפעמים קצת מתוחים ועצבניים, אוהלים שצריך להקים ולפרק כל כמה ימים, השכמות מוקדמות, לעיתים בארבע וחצי בבוקר, ולעיתים בחמש, ובטח לא אחרי שבע וחצי, יתושים, עקיצות, גירודים מטריפי שכל, בלי מסכי טלויזיה, בלי קליטת אינטרנט אליו הם מכורים – בלי כל מה שהם מכירים.

למרות כל הקשיים הילדים עברו את המסע בגבורה ונהנו ממנו, הם היו שותפים מלאים לעשייה ולהתמודדות עם כל הקשיים – חתכו בצל, קילפו תפוחי אדמה, שטפו כלים בקערות מים, גם בחושך עם פנסי ראש, סחבו תרמילים, מלאו בקבוקי מים, טיפסו על הגג, הקימו אוהלים, ניפחו מזרונים, החליפו פנצ'רים, העמיסו תיקים, סדרו כיסאות ובצעו עוד מטלות שדאגנו מדי פעם להטיל עליהם. זה לא שלא היו ריבים, קיטורים, בכיות והשוואות – מי עשה יותר ומי פחות, אבל בגדול אני חושב שכל אחד מהם עבר חוויה מכוננת, אותה, אני מאמין, שהם לא ישכחו כל החיים, גם באם המקומות בהם היינו לא היו תמיד הכי יפים בעולם.

שלא נתבלבל לרגע אקורד הסיום בקימברלי היה באחד המקומות היפים שהייתי בחיים, שאין כדוגמתו בכל העולם והוא אחר המקומות המפורסמים באוסטרליה. בגלל הבדידות שלו, והעובדה שהוא מרוחק מהציביליזציה ואינו קרוב לשום מקום יישוב נורמאלי, מעט מאוד אנשים שמטיילים באוסטרליה טורחים להגיע אליו, שהרי הוא מחוץ למסלול הטיול השחוק של תיירות המיינסטרים של אוסטרליה.

מכל מקום, סיימנו את דרך נהר הגיב לפני 5 ימים. אנחנו (האשלים) יצאנו להחזיר את הקרוון שהושאר בפיצרוי קרוסינג, 650 קילומטר מכאן. באופן מפתיע הנסיעה הייתה קלה מאוד. בשלוש אחר הצהריים כבר התחבקנו עם ווריק, חיברנו אותו לחשמל ומים והדלקנו מזגן… מיד אח"כ הלכנו להתרחץ בבריכה המקומית עם כל האבוריג'ינים ששחו בה. למחרת כבר נסענו חזרה  400 קילומטר לנקודת המפגש עם נחשון ומיכל, שיצאו מקונונרה, בכניסה לשמורת בנגל בנגל. משם נכנסים לשמורה בדרך קשה של 53 קלומטר.

נחשון ומיכל לא העריכו נכון את זמן הנסיעה שלהם מקוננורה לנקודת הכניסה לפרק (260 קילומטר) ואיחרו לפגישה שנקבעה לאחת בצהריים בשלושת רבעי שעה, זמן בו אנו חיכינו להם בחום של אחת בצהריים. המתח והכעסים סביב האיחור הלא מכוון הזה פורקו לאחר שהם הענישו את עצמם ובנו לנו את האוהלים בזמן שאנו טיילנו עם נחשון בטיול קצר אחר הצהריים הנה כמה תמונות משם:

ביום הראשון טיילנו בשני קניונים מרהיבים, הראשון מלא עצי דקל והשני הוא קניון מאבן חול אדומה שבתחתיתה תלכידי נחלים (קונגלומרט). רוחבו של הקניון נע בין מטר אחד למספר מטרים בודדים וגובה קירותיו 70 עד 100 מטר. אנו טיילנו שם בשעה 12:00 בצהריים, זו השעה היחידה ביום שהשמש יכולה להעיר את תחתית הקניון ואת קירותיו האדומים, דבר שיוצר מחזות מרהיבים ומאיר את קירות הקניון באור מיוחד במינו. כרגיל התמונות מספרות את הכל, ואני רק מנסה להסביר מה רואים:

מכיוון שחם מאוד בחוץ החלטנו שנאכל בקניון (שהטמפרטורה בו נעימה מאוד) ארוחת צהריים, ונבלה בו עד שהחום יורד. כך יצא שנשארנו שם 3-4 שעות. אחרי ארוחת הצהריים, החטיבון אמיר אשל, שבתיק השכל שלו חבויים עשרות רבות של משחקי חברה לעת מצוא, לימד את החברה לשחק במשחק המכנה המשותף, משחק בו אחד החברה יוצא החוצה וכולם מחליטים על דרך מסוימת בה ישיבו לשאלותיו, והוא צריך להבין מתוך השאלות והתשובות מה המכנה המשותף של התשובות. את המשחק הזה שיחקנו בהנאה מלאה כשעתיים !!

כאן נחשון מנסה להבין את המכנה המשותף לתשובות לשאלותיו, והילדים צוחקים עליו (לאחר שניסה לנוח על אבן של דרכים.) ועוד כמה תמונות נחמדות מהמנוחה כולל כמובן קבפה של צהריים…

בערב יצאנו לתצפית שקיעה ואכלנו להנאתנו שניצלים ופירה עם בצל מטוגן. הנה תמונות משם ומהשניצלים:

למחרת יצאנו לטיול במקום שהוא גולת הכותרת של השמורה. המסלול מרוחק 25 קילומטר מהקמפינג ומומלץ לטייל בו בזמן הזריחה, אז המקום מואר באור יקרות. מכיוון שהשמש זורחת בשעה 5:30, קמנו בשעה 4:30 בבוקר ובחמש כבר הונעו הרכבים ויצאנו למקום בו מתחיל מסלול הטיול.

המחזה שנשקף כשהתקרבנו למקום היה עוצר נשימה. מדובר בנוף מיוחד של גבעות חול אדומות עם פסים שחורים שיוצרים קניונים וצורות נוף שאין כדוגמתן. הנה התמונות שרק הן יכולות (בקושי) לתת מושג על המקום הקסום הזה. מי שמתכנון לטייל באוסטרליה שלא יעיז שלא לבקר כאן.

(שימו לב לקון התרמיטים שמטפס לראש הגבעה, שמי שחושב שזה חלום אני חייב להודות שמדובר במציאות לשמה !!)

לאחר הטיול חזרנו לקמפינג, קיפלנו את המאהל, העמסנו את הרכבים על מנת לצאת מהשמורה, 53 קילומטר עד הכביש. נסיעה זו אמורה לסיים את פרק השטח המשמעותי של המסע שלנו. בנסיעה זו חיברו רוני שי ורעי שיר סיכום למסע על בסיס השיר אחד אלוהנו. השיר מלמד במשהו על האופן בו ראה הדור הצעיר את המסע המיוחד הזה:

אחד  מי יודע? אחד בנגל בנגל שבאוסטרליה וב – wa.(ווסטרן אוסטרליה – המדינה באוסטרליה בה היינו)

שניים מי יודע? שני לילות (בבנגל, א.א.)

שלושה מי יודע? שלושה אוהלים (רעי ואני ישנו באוהל נפרד, א.א)

ארבעה מי יודע? ארבעה הורים.

חמישה מי יודע? חמישה ילדים.

שישה מי יודע? שישה קילומטרים (אורך מסלול ממוצע)

שבעה מי יודע.? שבעה בקבוקים (אותם היה עליהם למלא)

שמונה מי יודע? שמונה מזרונים (יעל ושי ישנו על מזרון זוגי)

תשעה מי יודע? תשעה אנשים.

עשרה מי יודע? עשרה סנדוויצ'ים.

אחד עשר מי יודע? אחד עשר צמיגים (לקרל שני צמיגים ספר)

שנים עשר מי יודע? שנים עשר תפוחים.

שלושה עשר מי יודע? שלושה עשר מסלולים (הליכה)…

ארבע עשר מי יודע? ארבע עשר מיליון זבובים (כל מילה מיותרת)…

לא נסיים לפני שנקדיש גם לקרל, שותפנו למסע, פיסקה משלו. כשחזרנו מנהר הגיב לקחתי אותו לרופא לרכבים שירפא את מחלת המזגן שלו. הרופא טען שצריך להחליף לו חלק שאין אותו במלאי והוא יוכל להגיע רק עוד מספר ימים (מדרווין המרוחקת 800 ק"מ). הוא הציע למלא גז כדי שלא נמשיך להתבשל בנסיעות, ולתקן את המחלה רק בדרווין אליה נגיע בעוד שבוע. לטענתו שם עלות התיקון תהיה יותר נמוכה ויש להם את החלפים הנכונים. מילאתי גז ב 185 דולר ויצאתי (לא בא בחשבון לצאת לבנגל בלי מזגן). מיד כשיצאתי מהמרפאה קיבלתי רפורט וקנס של 500 דולר על נהיגה ללא חגורת בטיחות (אני מכחיש). כמובן שאבקש להישפט, זו הרי תהיה הזדמנות לחזור לכאן במועד המשפט שיקבע לי, ככל שיקבע, ללמוד על מערכת משפט התעבורה באוסטרליה המערבית, להכיר בהוצאות, ורק אז לאחר שמדינת אוסטרליה המערבית תרשיע אותי אשלם את הקנס. צדק חייב גם להיראות.

בינתיים המזגן עובד אבל ברור לנו שאנו חיים על זמן שאול. כל רגע בנסיעה עובר בתפילה שהגז לא יברח עד שנגיע לדרווין. תקלה נוספת היתה קצר ביחידה שמספקת חשמל לבלמים של הקרוון. לפני היציאה התקנו מערכת שתבלום את הקרוון בזמן שלוחצים על הבלמים של קרל וזאת מטעמי בטיחות כמובן. היום תוקנה בעייה זו. בנוסף יש לקרל נזילה קטנה מאוד של מים מהרדיאטור שמחייבת אותי להשקות אותו אחת לשלושה ימים בשני ליטר של מים. כנראה שדלק לא מספיק לו לקרל שלנו. גם בעייה זו תבוא על פתרונה בהקדם.

ודבר אחרון, שהבהיר לנו שלקרל יש נשמה יתרה, ושאולי הוא פיתח רגשות אלינו, היה הפנצ'ר הראשון שלנו (בטח לא האחרון). ממש בסוף הטיול, כשהגענו לכביש הראשי, ביציאה מהשמורה, לאחר יותר מאלפיים קילומטר בשטח,  לאחר שכבר נרתמנו לקרוון, שמעתי את קרל עושה לי פפססס פפסס, היטיתי את אזני ללחישתו ושמעתי מהגלגל האחורי ימני אוויר יוצא לו ממסמר שהיה תקוע בצמיג. אין ספק שקרל התאפק עם הפנצ'ר הזה ממש עד שנצא מהשטח, ורק אז שחרר את כל הלחץ שצבר במשך הטיול. הודנו לו, החלפנו צמיג, ויצאנו לקונונרה. כאן תוקן הצמיג וכל יתר הבעיות ונאפשר לו להמשיך לשרת אותנו נאמנה.

היום אנו יוצאים מזרחה לכיוון העיר דרווין. היום גם נפרד לשלום ממדינת אוסטרליה המערבית אליה נכנסנו בראשית אוגוסט, וממנה נהננו מאוד מאוד, ונעבור למדינת הטריטוריה הצפונית, בדרכנו לבירתה – דרווין. המרחק מכאן 850 קילומטר…

בעשרת הימים הקרובים נבקר בשתי שמורות נוספות, עד שנפרד לשלום ממשפחת עמיר – שמורת ליצ'פילד ושמורת קקדו, שהיא השמורה הגדולה באוסטרליה ששטחה גדול משטח מדינת ישראל.