אנו אחרי יומיים שבילינו בברייסבן, היא עיר הבירה של קווינסלאנד ויומיים בפארק שעשועים במקום שקוראים לו גולד קוסט. בילוי בגני שעשועים הוא נחמד ומהנה אבל  אין בו שום עניין מיוחד. אני אנצל את הזמן הזה כדי לכתוב כמה רשמים שלי שמתגבשים להם לאורך הטיול כולו וכלל לא קשורים למה שאנחנו עושים כאן ועכשיו וגם לא קשורים אחד לשני:

הפנסיונרים:

באופן מפתיע (למי שמגיע מבחוץ) עיקר התיירות באוסטרליה היא תיירות פנים. רוב האנשים שמטיילים לצדינו הם אוסטרלים. מבין האוסטרלים, הרוב המכריע של המטיילים הם פנסיונרים, זוגות של אנשים בגילאי הפנסיה, שרוכשים קרוואן ורכב שטח ויוצאים למסע של חצי שנה – שנה מסביב ליבשת. בדרך כלל זו הפעם הראשונה שהם עושים כזה מסע, בדרך כלל במקומות שמעולם לא היו בהם במדינה הענקית שלהם.

את המסע הזה הם עושים לאט לאט, בקצב שלהם (של הפר הזקן), לא מפספסים שום נקודה. באתרי הקרוון הם פותחים מרפסת, שותים כל ערב כמה כוסות יין טוב, עושים על האש ונהנים מהחיים. על הדרך של הטיול הם כבר הם מבקרים את הבן או הבת שלהם ואת הנכדים שבדרך כלל גרים במרחקים עצומים מהם. תענוג לראות אותם מלאי אנרגיה וחיות, כאילו הם מביאים למסע הפרטי שלהם את כל נסיון החיים שלהם…

בחוף המערבי של אוסטרליה, שהוא הרבה פחות מתוייר, הדבר בלט ביותר. מלבדנו כמעט ולא היו מטיילים שהם לא פנסיונרים. הם באים מכל רחבי אוסטרליה. כשאתה מנהל איתם שיחות על הא ועל דא, אתה מבין כמה הם נהנים וכמה ממלא הטיול הזה את חייהם.

במערב אוסטרליה יש גם פרויקט מדהים בו מגייסים פנסיונרים מתנדבים לניהול אתרי הקמפינג של המדינה, כאלו (אתרי קמפינג) יש מאות ברחבי המדינה הענקית הזו, ומתנדבים יש אלפים. אותם פנסיונרים מתנדבים מגיעים לאתרי קמפינג המרוחקים ממקום מגוריהם אלפי קילומטר ונמצאים שם לתקופה של חודש או חודשיים, ואחר כך עוברים לאתר אחר. כך יוצא מצב שהם כמה חודשים בשנה ב"תורנות ניהול אתרי קמפינג".

לפעמים באתר הקמפינג שהם מנהלים יש רק 5 או 10 חלקות בהם ניתן לחנות ושירותים. לפעמים מקלחת קרה. בד"כ אין חשמל וגם לא מים, ולפעמים יש בו 100 חלקות. כשאתה מגיע לאתר כזה, אליו נרשמת בדרך כלל מראש, הם מקבלים את פניך, מראים לך את החלקה שלך, ודואגים לסדר ולניקיון באתר. השירותים, למרות שהם ללא מים זורמים, מבריקים, לא מסריחים ותענוג לבצע בהם את זממך…

הם גרים בקרוון הפרטי שלהם באחת החלקות, אותו גררו מהבית והם כפופים לרנג'רים שאחראיים על השמורות. הם לא מקבלים כל תשלום עבור השירות הזה. אפילו את האוכל שלהם הם קונים בעצמם בעיר הקרובה (שיכולה להיות במרחק 100 ק"מ מהאתר).

אותם חברה חביבים, מרגישים מלאי אחריות ותוחלת, ולא מבוזבזים, וההרגשה שלהם היא מציאותית ביותר. פרוייקט מדהים כזה נותן מצד אחד תעסוקה לפנסיונרים, שלעיתים מרגישים מבוזבזים אחרי קריירות ארוכות ומלאות, ומצד שני מעלה את רמת השירות שנותנת המדינה בקמפינגים שהיא מנהלת ,דבר המאפשר למטיילים לקבל תמורה מלאה לסכום הפעוט ששילמו כדי לעשות שימוש באתרי הקמפינג.

שירת בוקר:

כששגרת החיים שלך היא טיול, ולוח הזמנים שלך נקבע אך ורק על ידך, החשיבות של הימים והשעות היא שולית. רוב הזמן אין לי מושג איזה יום אנו נמצאים ואני צריך לחשוב לא מעט כדי לדעת.

בכל הקשור לשעות, אנחנו עובדים יותר לפי השמש ופחות לפי השעון. בדרך כלל אנו הולכים לשון מוקדם, כי בשעה 6 כבר יש חושך ובשעה 9 או 10 אנו כבר ישנים. אם הלכת לשון כל כך מוקדם ואתה כבר לא ילד, סביר להניח שתתעורר ב-5 בבוקר לכל המאוחר. (בישראל אנו קמים ב-7), במיוחד שבגילנו כבר צריך לקום פעמיים בלילה להשתין..

יוצא שהשעה שאנו מתעוררים היא בדרך כלל לפני הזריחה עם עלות השחר. מסתבר שבשעה הזו, אותה לא הכרנו בישראל, מתעוררות גם הציפורים. וכשאתה ממש ישן בטבע, בחורשות עצים, ביחד עם הציפורים זו חגיגה כי באוסטרליה, כידוע, יש המון המון ציפורים מכל מיני סוגים ומינים.

וכך, כמעט כל בוקר אנו מקבלים בחינם קונצרט תזמורתי מדהים – שירת הבוקר של ציפורים. ממש כמו בשיר מקהלה עליזה רק על באמת. אגב, כשאני אומר שירה אני מתכוון לשירה במובן הפשוט של המילה הזו.

הכיף הוא שבכל מקום בו אתה ישן יש תזמורת שונה, עם נגנים שונים והשירם שמנוגנים שונים  בתכלית.

יוצא שאתה שוכב במיטה ער, לאחר שנתת את השתן השני של הלילה וכבר לא יכול להירדם (גם אחרי הפעם הראשונה היה קשה להירדם), בחוץ עולה השחר והציפורים מתחילות לשיר. כל ציפור מתעוררת בזמן שונה כך שכל אחת מקבלת את הזמן שלה. לעיתים אתה ממש שומע ציפור שנותנת קטע נגינה ואחת אחרת משיבה לה בקטע שלה, כאילו הן מתואמות ביניהן. לעיתים יש הרבה ציפורים מאותו סוג ויש להם שירה דומה ואתה ממש יכול להבחין בשוני בין השירה של הציפורים מאותו הסוג.

פעמים רבות מדובר בציוצים מורכבים של מספר רב של תווים (ולא רק ציף ציף, שריק שרק), שחוזרים על עצמם כמה פעמים בדקה בדיוק באותו אופן. כשעולה השמש בדרך כלל נגמר הקונצרט ונראה שהציפורים יוצאות להפסקת אוכל או שהן הולכות לעבוד…

אחת החוויות המדהימות שהיו לי בהקשר זה הייתה לאחרונה באי פרייזר, בו ישנו באוהל ממש בתוך יער. התעוררתי עוד לפני השחר, יצאתי לי להשתין ובחוץ היה שקט דממה וכמעט חושך. אני שוכב לי באוהל, מבין שכבר לא ארדם שוב וממתין ל"מגע" (הטנקיסטים יבינו במה מדובר) שתיתן הציפור הראשונה. לפתע מתוך הדממה אתה שומע ציוץ ארוך ומסוגנן של איזו ציפור ומיד אחריה, מצטרפות ציפורים רבות אחרות לשירה. בהתחלה ציפורים רבות מאותו סוג (הרי כל הציוצים שלהם דומים) ואחריהם לאט לאט מצטרפות ציפורים אחרות ושונות לתזמורת, כל אחת מנגנת מוזיקה אחרת. עד שכמו בשיר על יואל משה סלומון התמלא היער (צ"ל העמק אבל זה היה ביער) ציוץ של ציפורים…

לאחר שהשלמנו עם העובדה שאנו קמים כל כך מוקדם כל בוקר כל שנותר לנו הוא ליהנות לנו משירת הבוקר של הציפורים שנראה כאילו הן מנסות להקל על המצוקה שביקיצה המוקדמת.

עד כאן להפעם.