אנו מנמיכים גובה, מאיטים את הקצב לקראת נחיתה וחזרה לבסיס.
לאחר הפרידה מאבנר ומירב (שכבר הספיקו לחזור לארץ), שמנו פעמינו לאגם טאופו, מאחר ומזג האוויר לא אפשר לטפס על הר הטונגרורי. אגם טאופו, בעבר היה הר געש וכיום הוא האגם הגדול בניו זילנד.
למשפחתו המאורית של קרייג יש על שפת האגם שטח אדמה לא מפותח. שטח זה היה בעבר שטח של השבט של אמו של קרייג, וקרייג אף הספיק לגדול בו בתור ילד. במקום, שרק לאחרונה חזר לחזקת המשפחה באופן חוקי, חונים מספר קרוונים של המשפחה.
במקום בנו קרייג ובני המשפחה מטבח מאולתר עם כיור, מים חמים וכיריים לבישול, שירותים ומקלחות חמות מאולתרות וסככה מוגנת על שפת המים. במקום שהו באותו זמן אחותו של קרייג ובעלה שנפשו שם את חופשתם השנתית בקרוון שלהם ולנו הזדמן להכיר אותם מקרוב ולנהל איתם שיחות רבות ומעניינות על ניו זילנד ישראל וכמעט על כל דבר.
הגענו למקום הוא מיד הזכיר באופיו את חופי סיני בבדידות שלו.
התמקמנו עם הקרוון על חוף האגם והחלטנו לחנות כאן לשבוע. במקום חונה גם הסירה של המשפחה (סירת מנוע מהירה) שמשמשת אותם לדייג ולספורט ימי מכל הסוגים.
ביום שלמחרת יצאנו לעיר הקרובה ועשינו טיול רפטינג באשדים בדרגה 3 +. יעל כמובן הצליחה לפול מהסירה ולהיסחף כ-30 מטר באחד האשדים עד שמשכנו אותה חזרה לסירה (ללא פגע). למרות הנפילה השייט סוכם כחוויה נהדרת לכולנו.
החלטנו לחכות שמזג האויר על ההר ישתפר כך שנוכל (אני כמובן הנהג) לעלות עליו. למרבה הצער במשך שבוע חנה על ההר ענן כבד והיו רוחות חזקות שלא איפשרו לטפס.
במהלך הימים שחלפו, דגנו עם קרייג – שי הצליחה להעלות 3 דגי טרוטה ועוד שניים ברחו לה ממש כשנסינו לשחרר אותם מהקרס. הדגים כמובן נצלו על האש.
הספקנו לעשות קצת ספורט מים , קיאקים, סקי עם גלגל קשור לסירה, ובעיקר לנוח לשחק קלפים, קלרוא ולבשל לנו ארוחות טובות.
בבקרים רעי קם עם קרייג (שסובל כמוהו מהיפר אקטיביות …) וביחד ניסו לצוד ארנבות. בסופו של דבר הארנבות לא באו ורעי צד תפוח…
בכלל רעי עבר בשבוע הזה מהפך שכן לפתע הוא התחיל לדבר אנגלית ולתקשר עם כל מי שהוא יכול. חשוב לציין שעד עכשיו רעי נמנע מלשוחח באנגלית עם המקומיים דבר שהקשה עליו מאוד את התקשורת, והנה בבת אחת פתאום הוא החל לצור קשר עם החברה המקומיים בשפתם.
לאחר שישה ימים כשהבנו שמזג האוויר לא משתפר נפרדנו לשלום מקרייג ויצאנו לכיוון העיר רוטורואה, עיר שסביבה מעיינות חמים גייזרים ומאות לועות של הרי געש מעשנים ובהם מים בכל מיני צבעים, בוץ טובעני רותח ועוד. (כמובן שביום שלאחר עזיבתנו התבהרו השמיים מעל ההר..) בדרך עברנו במקום ממנו יוצא מאגם טאופו הנהר הארוך בניו זילנד שעובר בקניון צר בזרימה חזקה ביותר – כמאתיים אלף ליטר בשנייה, כמות המים שעוברת שם ממלאת בדקה 5 בריכות אולימפיות…
מאחר והאזור של רוטורואה וטאופו יושב על החיבור שבין הפלטה הטקטונית של האוקינוס השקט והפלטה האוסטרלית האיזור כולו מלא בפעילות וולקנית כזו או אחרת ייחודית ביותר.
בילינו באזור יומיים , ביום הראשון ראינו גייזר שמופעל על ידי סבון ו"מתפרץ" פעם ביום באותה לגובה של 20 ו-30 מטר,
לאחר התצפית על הגייזר עלו רעי ויעל להר הגבוה באיזור (3 שעות הלוך ושוב) והנה כמה תמונות מהפסגה:
ובאזור גם היו ברכות בוץ רותח ומבעבע, מי גופרית רותחים ואגמים בצבעים שונים ומשונים. הריח השולט בעיירה הוא ריח גופרית שמזכיר לילדים ביצה קשה..
המקום הזה מאוד מיוחד מעניין ויפה והילדים (במיוחד רעי) ממש התעניינו בתופעות הללו והיה צורך (יעל) להסביר להם בדיוק כיצד נוצרו תופעות אלו.
ביום השני הלכנו לכפר מאורי וראינו הופעת ריקודים של המאורים, יעל ושי ניסו להשתתף בריקודים, ולאחר מכן המשכנו לגייזר שמתפרץ באופן טבעי פעם בשעה. מאחר ותופעות הטבע הללו מדהימות החלטתי הפעם לצרף תמונות רבות שמנסות לתאר אותן.
מרוטורואה אנו ממשיכים את המסע צפונה לכיוון אוקלנד. בדרך עברנו במקום שנקרא "הוביטון" – אתר הצילומים של ה"shire " (הפלך) מהטרילוגייה של שר הטבעות וסרט ההוביט. כמובן שעוד באוסטרליה, לפני הגעתנו לניו זילנד ראינו את כל הסרטים , רעי ושי ראו אותם אפילו פעמיים ויותר. הכפר שנקרא "הוביטון" הוא למעשה סט הצילומים של הכפר בו התגוררו ההוביטים, בני אדם נמוכי קומה בעלי כפות רגליים גדולות שהם למעשה "הטובים" באותם סרטים. סט הצילומים הושאר במקום כאתר תיירותי. מי שראה את הסרט ימצא את המקום כמשעשע ביותר ומקסים. המקום מאופיין בבתים מיוחדים וקטנים שמתאימים לגובהם הנמוך של ההוביטים שבנויים על גבעות ירוקות וקסומות. בכפר גינות ירק רבות ואנו מצאנו שם עשבי תבלין מוכרים להם אנו עורגים זמן רב. הגנבנו לכיסינו העמוקים עלי לואיזה רבים, עלי נענע ובצל ירוק מהם נהנה בימים הקרובים…
3 תגובות
מדהים. גן עדן! למה בעצם אתם מתכננים לחזור לארץ? 🙂
ברוכים תהיו עם חזרתכם
ברוכים השבים