בוניטו, הפנטנאל וסיפור נחמד על חיבוק דב

share the word
Facebook
WhatsApp

בעוד שאנחנו כותבים את הבלוג – נחתמה עסקה לשחרור חטופינו בעזה. למרות שאנחנו רחוקים ליבנו נמצא בישראל עם המשפחות והחברים שמחכים לאהוביהם. מחכים להם גם אנחנו.

במעבר חד – 

לפני כמה ימים, סיימנו את הביקור בפנטנל – אזור הביצות הענקי בדרום מזרח ברזיל, ששטחו גדול פי כמה משטח מדינת ישראל.

בבוניטו, עיר בשער הכניסה לפנטנאל, היינו מספר ימים, האזור מלא באטרקציות שעיקרו קשורות במים הצלולים שזורמים באזור, שכשכנו בבריכות מקסימות

צללנו במערת נטיפים

שנירקלנו בנהר עם מים צלולים במורד הזרם,

וביקרנו במכתש שבו מצאו להם עשרות תוכי מקאו בית.

אחרי בוניטו נסענו ללודג' בחלק הדרומי של הפנטנל ששמו ג'ונגל לודג'. שם עשינו ספארי שעיקרו שיט בסירת מנוע לצפיה בציפורים וביתר בעלי החיים, אבל גם רכיבה על סוסים, צעידה בתוך הבוש של הביצות, ונסיעה בג'יפ פתוח. אנחנו בסוף העונה היבשה כך שכל בעלי החיים מתרכזים איפה שיש מים ובסמוך לגדות הנהר. מעבר לציפורים ראינו קאפיברות שזה המכרסם הגדול בעולם, גודלו כמו חזיר בינוני, אנטילופות, מאות תנינים (קיימן) וגולת הכותרת הייתה כמובן היגואר.

באחד הסיורים שעשינו, סיפרה לנו והמדריכה סיפור מעניין על שני עצים שאיני זוכר את שמם. הראשון הוא עץ הדומה לתמר, שפרותיו אהובים במיוחד על תוכי המקאו, נקרא לו תמר.

התמר גדל לו בקצב שלו ובגזע שלו, בגובה של כמה מטרים מעל האדמה, נובט לעיתים עץ טפיל שגם את שמו איני זוכר, נקרא לו לצורך הסיפור "גזלן". גזלן ניזון בשלב ראשון מהתמר ומהחומרים שנמצאים בגזע. הוא  גדל לאט לאט ומוציא שורשי אוויר, שיורדים לאדמה. אחרי כמה דנים שורשי האוויר משתרשים באדמה. הגזלן יכול להסתדר לבד ולהמשיך בלי התמר.

אלא שאותו גזלן, במקום לשחרר את התמר ולחיות בעצמו, ממשיך לחבק את התמר חזק חזק ולהישען עליו ובכך לחסוך מעצמו בנייה של גזע חזק ואיתן.
וככה אתה רואה לעיתים רבות שני עצים מחוברים – התמר, שגדל וגובה לו לאיטו וסביבו הגזלן שמחבק אותו ומגדל את ענפיו סביב התמר וזאת כאשר שורשיו כבר נטועים היטב באדמה, והוא יכול להסתדר לבד.

למעשה הגזלן תלוי בתמר, שכן הוא נשען עליו, אם התמר ימות, ימות גם הגזלן, כי אין לו נקודת משען אמיתית מעבר לתמר. והאמת שזה מה שקורה בסוף, התמר מת מהחיבוק החונק של הגזלן, שכן כבר אין לו כוחות לתמוך בו, ומותו של התמר גורם בדרך כלל למותו של הגזלן, שכבר אין לו על מי להישען.

לא מדובר במערכת סימביוזית של שני העצים, שבה שני הצדדים מרוויחים ממערכת היחסים, אלא במערכת יחסים תלותית, התמר לא מקבל שום דבר מהגזלן, אשר מחבק ומחבק את התמר ונשען עליו, עד שזה מת מאותו חיבוק דבר שגורם בסופו של דבר למותו של הגזלן.

כשראיתי את התמונה של הגזע המת של התמר כפות בענפיו של הגזלן חשבתי מיד על האופן בו מסמל הסיפור את מצבה של החברה בישראל…

מצרפים לכם סרטון קצת ארוך (אבל שווה) שמסכם את החויה שלנו בשבוע הזה.
יאללה הפועל

share the word
Facebook
WhatsApp

תגובות לפוסט

6 תגובות

  1. האם טוב להיות גזלן או עדיף להיות תמר?
    תמשיכו להנות בניכר

  2. אשלים…
    האם ניתן לטבע לעשות את שלו? או שאולי יקחו המקומיים את מאצ׳טוטיהם (מאצ׳טה ברבים..) וינכשו את הגזלן על מנת להיכנס עם התמר…

    תוכי מקאו ומערות תת מימיות!! איזה עושר של חוויות… אנחנו בינתיים בגרוטראלי המקומי.. גם שומעים חדשות ומצפים לבאות..

    חג שמח 🙂
    עפר וניצן

  3. יייוווווווווו..כמה יפה ומרהיב כל זה ..
    אבל קרוקודילים ?? אמאל'ה……

  4. נראה שאתם לא מפספסים אף חוויה וכך מגלים עולם מופלא.. והצילומים… סוף!!!
    תמשיכו להנות… מהירוקה: -)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים לקריאה

הירשמו לעדכונים

פרטים ליצירת קשר

אמיר אשל

יעל אשל