בסוף מעגל

כזכור, נפרדנו במקום שנקרא ווילסון פרומוטורי או בקיצור ווילסון פרום, זו כאמור הנקודה הדרומית ביותר באוסטרליה.

בווילסון נפגשנו לראשונה עם הוומבט, חיית כיס אוסטרלית טיפוסית שאותה עדיין לא ראינו בטבע. בדרך לשם ראינו אותו דרוס לצד הכביש ומייד הוא קיבל את השם "משה" אותו ביכינו במשך דקות ארוכות. נראה כאילו מנהיג הוומבטים שמע אותנו ודאג להודיע לכל החברים בווילסון לבא לראות את המשפחה המיוחדת הזו. כך קרה שבשלושת הימים בהם היינו בווילסון נפגשנו בלמעלה מ-10 וומבטים במסלולי ההליכה הקצרים בהם הלכנו וגם ממש באתר הקמפינג שלנו. ככה ניראת החייה המתוקה הוהביישנית הזו:

לקראת המעבר הממשמש ובא לניו זילנד הוחלט לראות את הטרילוגיה של שר הטבעות שצולמה בניו זילנד וחלק נכבד מהביקור שלנו שם הוקדש לצפייה בשלושת הסרטים של שר הטבעות.

באתר הקמפינג יש מלא תוכים צבעוניים יפים מאוד שלא מפחדים מבני אדם וממש נעמדים לך על הכתף או על הראש ואוכלים לך מהיד קונרפלקס או פרורי לחם..

חצי האי ווילסון הוא מקום קסום ובו מפרצים יפים ונופים מקסימים והראייה לכך הן התמונות הללו שצלמנו שם.

צמוד לאתר הקמפינג מתנשא הר בגובה של כ-500 מטר שניתן לטפס על פסגתו. הנוף מלמעלה מטריף את החושים:

סוף הטיפוס הוא זחילה אל ראש הצוק, כך זה נראה בסיום הטיפוס:

על חוף הים ישנם סלעים ענקיים שמאפשרים לשחק מחבואים שעה ארוכה…:

ואיך אפשר בלי שקיעות. בחוף שהיינו בשקיעה ישנה השתקפות של השמיים בחוף על שכבת החול הרטובה שיוצרת תמונות מדהימות:

גם אנחנו יודעים לקפוץ ולעשות שפגט:

בבוקר שבו יצאנו למלבורן שמענו על מותו הפתאומי של אריק איינשטיין. הדבר היכה בי כרעם ביום בהיר. אני לא אשקר ואומר שהתיישבתי מחוץ לקרוון והזלתי יותר מדמעה אחת. ביקשתי משי שתעתיק לכרטיס הזיכרון שלנו שירי אריק איינשטיין שיש לנו כדי שנשמע בדרך. אני מניח שכך עשו רבים בישראל. רק לאחר השבעה הרשיתי לעצמי להחליף את השירים.. כמובן שלא הכרתי את אריק באופן אישי אבל שיריו הרבים והמוכרים מבטאים בעיני סוג תמים של אופטימיות ושל אהבת הארץ, ללא תנאי, והכל בביישנות, בצניעות, בלי רוח וצלצולים…. כמובן שיש גם את האספקט של האהבה המשותפת שלנו לצבע האדום.

מכל מקום, בנר הראשון של חנוכה הגענו למלבורן, ונפגשנו עם משפחת עמיר. עבורי מדובר בסגירת מעגל מכל הכיוונים שהרי עם החנייה של קארל בבית משפחת עמיר סיימתי הקפה שלמה של יבשת אוסטרליה, דבר ש-95% מאזרחי אוסטרליה לא מעיזים לעשות במשך כל חייהם… הנה מפה ובה מסומם מסלול הטיול שלנו, המ]ה ברזולוציה גבוהה וניתן להגדיל אותה. בכחול מסומן הציר אותו נסעתי עם נחשון ממלבורן לפרת לפני שיעל והילדים חברו אלי לפרת, ובאדום מסומן המסלול של המסע שלנו.

הספידומטר עצר על קצת יותר מ-260,000 ק"מ.

כזכור, את המסע התחלתי כשמד האוץ הראה כ-232,000 ק"מ:

 חשבון פשוט מלמד שגמעתי במהלך ארבעת החדשים האחרונים כ-28,000 ק"מ. המדהים הוא שבסופו של דבר הגעתי לאותו מקום בדיוק… אני מקווה שאוכל לשתף את כולם בתובנות שיש לי על הדבר הזה מיד לאחר שאלו יתגבשו…

במלבורן אנו חונים בפרק קרוונים במרוחק כ15 ק"מ מהבית של נחשון ומיכל. יצאנו לטייל ולראות את העיר. התחנה הראשונה הייתה המוזיאון. והתברר לנו שבמוזאון הראשי של העיר מציגה תערוכה של ג'יימס בונד, בה מוצגים פריטים רבים מכל הסרטים שיצאו במהלך השנים. הביקור במוזיאון היה חוויה מרתקת. כאן עם הרכב של ג'יימס בונד מהסרט דוקטור נו:

בשבת יצאנו לפגישה אצל ווריק, ה"בחור" שמכר לנו את הקרוון . אני הבטחתי לו שלאחר המסע נבוא עם יעל והילדים לפגישה משותפת. במהלך המסע הייתי מעדכן אותו על המיקום שלנו ומודה לו על הקרוון המדוגם שמכר לנו שהכל בו עובד כמו שעון.. הפגישה הייתה מרגשת ואחד מהחוויוצת המיוחדות שהיו לנו בטיול. ווריק ואשתו האיטלקייה הם אוסטרלים מקסימים שאירחו אותנו בביתם ונתנו לנו ולילדים תחושה של בית. כזכור תחביבו של ווריק הוא שיפוץ של מכוניות עתיקות. הפעם הוא הכין את כולם לנסיעה. ביום שהגענו עשינו סיבוב במכוניות שגילם למעלה ממאה שנה, ובמכוניות ספורט משנות ה-50. ווריק נהנה לא פחות מאיתנו משום שהמכוניות הללו כבר לא מענייניות את הילדים והנכדים שלו והוא שמח שסוף סוף הוא יכול להשוויץ בהם ולהוציא אותם לסיבוב…

הנה תמונות מהביקור כל המכוניות במצב של נסיעה על הכבישים של אוסטרליה והם אכן נוסעות מדי פעם:

וגם אופניים עם מנוע וקרטינג:

למחרת, ביום ראשון, בעיצומו של סוף השבוע, יצאנו לסיבוב נוסף בעיר. היה יום שמש יפה והעיר שקקה חיים. הנה כמה תמונות מהעיר בסוף השבוע:

ביום שני יצאנו ממלבורן לשלושה ימים בגרייט אושן רואד. על החוויות משם בפעם הבאה.

ביום שבת 7/12, בדיוק ארבעה חדשים לאחר שיעל והילדים נחתו באוסטרליה, אנו מסיימים את הפרק הראשון של הטיול וטסים לניו זילנד לחדשיים וחצי. היומיים הקרובים יוקדשו לסידורים ואריזות ולפרידה ממשפחת עמיר שסייעה לנו רבות בחלק זה של המסע, ושבלעדיה המסע שלנו כאן באוסטרלייה לא היה כזה מושלם. זו הזדמנות נוספת להודות להם.