ברקים, גשמים, אגמים, גלים וחולות זהובים

עברו עלינו 4 ימים עמוסי חוויות רבות ומגוונות.

עזבנו את ביירון ביי לאחר שהוסמכנו כגולשי גלים…

תחזית מזג האוויר הייתה לא מעודדת וצפתה גשמים כבדים במשך יומיים לפחות. נסענו למקום שנקרא סאות' ווסט קוסט. המקום יפה בפני עצמו אולם המטרה המקורית הייתה שתי צלילות באתר שנקרא fish rock cave . הייחוד באתר הצלילה הזה הוא שיש בו ריכוז גדול מאוד של כרישים גדולים מאוד וידידותיים, כאלו שבני אדם לא ממש מעניינים אותם ושאתה צולל ממש לידם. מעבר לעניין הכרישים מדובר בצלילה במערה שמצויה מתחת לאי המרוחק 3 ק"מ מהים. זה האי:

מראש הייתה הצלילה מיועדת למבוגרים בלבד, משום שהעומק המירבי הוא 25 מטר, שזו נקודת הכניסה למערה. יעל הודיעה שהיא מיצתה את עניין הצלילות בטיול ושי קפצה על המציאה וביקשה להצטרף אלי, בהנחה שהאוסטרלים שמנהלים את חברת הצלילה יאפשרו לה לצלול. וכך היה – מועדון הצלילה לא התייחס למגבלת העומק המותרת לשי ברישיון הצלילה, ושי ואני יצאנו לאחת מהצלילות המדהימות שהיו לי בחיים. על מה שקרה שם ביקשה שי לכתוב, ואנבד את בקשתה ומקווה שהיא אכן תעשה זאת בקרוב.

ערב לפני הצלילה הגענו לאתר הקמפינג שממוקם על חוף הים בסמוך לעיירה. באתר מסתובבים עשרות קנגרויים במרחק נגיעה. מעל לאתר הקמפינג בנוי בית כלא עתיק בו כלאו אסירים "קלים" לאחר מלחמת העולם השנייה. לקראת ערב התקדרו השמיים, והחל מופע אור קולי של רעמים וברקים מעל האוקיאנוס, מופע כפי שרואים בסרטים בלבד. הלכנו לנקודת תצפית על הים,

במשך חצי שעה חזינו במחזה מרהיב ביופיו מעל שמי האוקיאנוס השקט.

אחרי חצי שעה הסופה הגיעה אלינו ואנו רצנו לקרוון, כיסינו את המיטות שלנו בכיסוי הגשם, הכל בגשם שוטף ונרדמנו עם שודדי הקריביים. בלילה היה מבול רציני (הראשון שלנו מאז עזבנו את פרת' בתחילת הטיול) אולם בבוקר התבהר ו השמיים לכמה שעות. שי ואני יצאנו לצלילה ורעי ויעל טיילו למגדלור והשקיפו ממנו על אתר הצלילה ואפילו ראו את הסירה שהביאה אותנו למקום וגם כמה דולפינים.

מנהל המועדון ומדריך הצלילה הבהירו לנו שמופע הברקים כפי שהיה בלילה הוא ארוע שקורה אחת לכמה שנים. :

כשחזרנו חזר הגשם ולמעשה היינו כלואים בקרוון שלנו. ניצלנו את הזמן ללמוד קצת חשבון עם הילדים, וכמובן לראות עוד סרט או שניים.

מאחר וגם בימים הבאים היה צפוי מזג אוויר גשום ביותר, החלטנו להתקדם דרומה. הפעם התקדמנו לכיוון אזור האגמים הגדולים של ניו סאות' ווילס, לאגם שנקרא אגם מייול. האגם שהוא טיפה קטן מהכינרת, מוקף ביערות גשם ואקליפטוס, ובגבול המזרחי שלו הוא שוכן במרחק של עשרות מטר מהאוקיאנוס. התמקמנו על שפת האגם, בתוך יער, באתר קמפינג קסום, ללא חשמל ומים. אל דאגה בקרוון שלנו 180 ליטר מים, חשמל מסוללה וגז, אין לנו שום צורך ממשי במתח גבוה או במים מהברז.

התמקמנו בזריזות וביעילות בהפוגה קצרה של הגשמים. בלילה המשיך הגשם לרדת במלא עוזו. בבוקר יצאנו לסיור באזור, עברנו ליד העץ הגבוה ביותר בניו סאות' ווילס שגובהו 72 מטר (מי שעוקב אחרינו מתחילת הטיול זוכר כמונו שטיפסנו בדרום מערב אוסטרליה לצמרת של עץ דומה). ואחר כך נסענו על כביש שמצידו האחד האגם ומצידו השני האוקיאנוס. כשרק הכבישת ועוד רצועת חול קטנה מפרידים בינהם.

בשלב מסויים תפס אותנו המבול ולא ניתן היה לצאת מהרכב. עצרנו בעיירה קטנה, קנינו פיש אנד צ'יפס _בעיקר צ'יפס) ואכלנו באוטו כי לא היה מקום אחר…:

באחת ההפוגות עלינו לתצפית על הגלים הגדולים שהתנפצו על החוף . הנה כמה דוגמיות:

הפינאלה של היום הזה הייתה מדהימה בכמה מובנים. ראשית, ישנו שנת צהריים מלאה. שנית, לאחר שהתעוררנו הילדים היו שקועים בצפייה בסרט כלשהו ואנו יכולנו לצאת לבדנו לסיור במגדלור סמוך ויפה, שההגעה אליו היא בדרך יפה ביער ועוברת ליד נקרה שמי הים מתנפצים דרכה וממלאים בזמן הגאות מפרצון יפה.

שלישית, כשחזרנו לקמפינג ציפתה לנו שקיעה מדהימה על האגם. מהטובות שהיו לנו. דומות לאלו שצולמו בסרט "האגם המוזהב" עם ג'ין והנרי פונדה. אני מקווה שהתמונות משקפות במעט את המחזות.

בבוקר התעוררנו ליום שמש ושמים כחולים לחלוטין ללא ענן אחד. החלטנו לקצר טווחים לסידני, אליה אנו אמורים להגיע מחר, ולנסוע למפרץ מקסים ששמו נלסון ביי. לכאן הגענו בצהריים התארגנו במהירות בפארק הקרוונים שלנו, שגם הוא שוכן באופן מפתיע על שפת האוקיאנוס. יצאנו לשייט במפרץ לצפייה בדולפינים שהיה מאכזב מאוד (נצפו 2 דולפינים בלבד). ביחד איתנו בספינה היו עשרות יפנים שצילמו כל הזמן, כל מה שזז, כולל אותי… (אולי חשבו שמדובר בכריש לוויתן..)

מכל מקום לאחר השייט הזה יצאנו לגלוש. בסמוך לעיירה מצוייה דיונת החול הגדולה והגבוהה ביותר בחצי הכדור הדרומי.

אחת האטרקציות בעיר היא גלישה בדיונות על סרף בורד מיוחד. מאחר ולא היינו מצטיינים בגלישת גלים הוחלט לבחון את כישרונו בגלישה על חול.

הגענו לדיונה קיבלנו לוח גלישה שחור והתברר שהגלישה היא בישיבה על הגלשן. עוד התברר שכל היפנים שפגשנו באוניה הצטרפו אלינו לגלישה, כך שהגענו לדיונות עם המוני יפניות ויפנים עם מצלמות, ג'ינסים וכובעים רחבי שוליים. בנוסף התברר לנו שהיפנים הללו הם בכלל קוריאנים.

סיבוב ראשון עושים בישיבה על הגלשן, רעי החלוץ ואחריו כל המשפחה.

אחר כך שואל רעי האם אפשר לנסות בעמידה. התשובה המיידית והאינסטנקטיבית שלי הייתה – "בוודאי, למה לא?"

והוא, כאילו נולד על גלשן חול, יורד את כל הדיונה בעמידה על הגלשן,

אחריו כמובן גם שי.

היפנים בשלהם, כמו חיילים עולים בטור על הדיונה, במדים,

מחליקים פעם או פעמיים, מצטלמים וחוזרים למסדר וצילומים לפני העליה לאוטובוס…

חצי שעה או יותר השתעשענו לנו בדיונות הללו וחזרנו שמחים ומלאי חול לקרוון. מקלחות, קניות, ארוחת ערב של קוסקוס ומרק, שודדי הקריביים 17 והולכים לשון.

אנו מצויים כ-200 ק"מ מסידני. מחר בערב אנו מתכננים להגיע לעיר שם אנו נלון בחצר של לימור, הבת של צדוק מרם און, שהזמינה אותנו להתארח אצלם בחצר ולחבר את הקרוון שלנו לחשמל ולמים אצלם.

ובינתיים דיווח מניו זילנד: קרייג רכש עבורנו רכב (טויוטה לנדקרוזר, פרדו, דיזל, שנת 1996, 320,000 ק"מ) וקרוון טייפון תוצרת אנגליה. כלי הרכב אוחסנו במחסן שמור, נרכש ביטוח והכל מחכה לבואנו. פרטים בהמשך.

עד כאן להפעם.