דרך נהר גיב, פרק ב'

18.9 – theda station , קימברלי.
אנחנו אחרי 450 קלומטר של נסיעה בדרכי עפר. היום עלינו לברך הגומל לפחות פעמיים. פעם ראשונה, נחשון התנגש בפרה, שמשום מה החליטה לרוץ לכיוון הרכב שלו. המזל היה שהיא פגעה לו בצד הרכב (בנסיעה של 90 קמ"ש) ולא בחזית. נחשון החליף פרטים עם הפרה, והמשיך לדרכו. מצבה של הפרה לא ברור.
חצי שעה מאוחר יותר, התפוצץ למיכל הצמיג הקדמי שמאלי. מיכל התעשתה ובלמה באופן מושלם. מכיוון שהנסיעה על הדרכים כאן היא במהירות של 80 קמ"ש ומעלה, פיצוץ עלול להיות מסוכן ביותר. החלפנו צמיג בפונדק דרכים במרחק של 200 קלומטר ממקום האירוע, והמשכנו הלאה.

עכשיו רבע לתשע בערב, אנחנו יושבים בחוות בקר ששטחה כשליש בשטח מדינת ישראל. מתארחים אצל סיסי, אחותה של חברה טובה של מיכל מבית החולים. סיסי היא בחורה ג'ינג'ית, ביתו של בעל החווה והיא זו שמנהלת אותה. היא גם חוקרת את ציורי הקיר של האבוריגי'נים. מחר נצא איתה לסיור בטרקטורונים של החווה שמשמשים בדרך כלל לאיסוף הבקר. החווה מרוחקת 500 קילומטר מכל נקודת ישוב רצינית. אנחנו רחוקים מהצביליזיציה לחלוטין. עובדה זו לא מנעה מאיתו לבשל ולאכול ספגטי בולונז (נחשון) למזוג ולשתות יין לבן צונן (תוצרת ניו זילנד), ולנגן על הגיטרה…
הקימברלי הוא למעשה חבל ארץ ענקי, מישורי, מדי פעם גבעות וערוצים עם מים. משני צידי הדרך מליוני עצי אקליפטוס. הנוף חד גוני. הדרך טובה ורחבה אולם מדי פעם יש עליה במפרים שגורמים לרעידות של הרכב אלא אם אתה נוסע במהירות של 80-90 קמ"ש. צבע הדרך משתנה מאדום ללבן, (וכל הגוונים שביניהם) בהתאם לסוג הקרקע. כל 300 קילומטר יש תחנת דרכים שבה ניתן לתדלק ולהצטייד. חוץ מזה, יש פרות ואקליפטוסים. על הדרכים כמעט ולא נוסעים רכבים, ואם אתה נתקע ואתה לבד, יש לך בעיה.
16/9 theda station , היום היה יום מעניין מאוד. סי סי, לקחה אותנו לסיור לצפייה בציורי סלע אבוריג'ינים. בגדול זה מה שהיא עושה ב10 השנים האחרונות. מתברר שהחווה שבבעלות אביה היא בשטח של 6,000 קלומטר ריבועי, נחשון טוען שזה כמעט 1/3 משטחה של ישראל (האם משהו יכול לאמת נתון זה?). בשטח הם מגדלים בקר אבל הסיבה לרכישת השטח הייתה ככל הנראה ציורי הקיר הללו, שאמא של סיסי התעניינה בהם מאוד לפני זמן רב, ואבא שלה, שהוא כנראה אדם אמיד, רכש את השטח על מנת שיהיה לבנות שלו מה לעשות… למעשה אף אחד לא ממש מנהל את עדרי הבקר (עשרות אלפי פרות) שחיות כאן, והפרות הן למעשה חיות פרא. מדי פעם שרוצים לאסוף אותם למשלוח, מנסים לרכז אותן עם הליקופטרים (בגלל המרחקים) ומעמיסים אותם על road train שלוקחות אותן למשחטה.
נראה כי העסק של הבקר לא ממש בראש מעייניה של סיסי ועיקר הפעילות מתרכזת סביב ציורי הקיר. צריך להבין, המחקר שסיסי עושה הוא פרטי לחלוטין, אף אחד לא מממן אותו. נהפוכו, היא מממנת את העלויות של המתנדבים שעוזרים לה, את התנועה בהליקופטרים ואת כל יתר ההוצאות. מכל מקום נראה שהיא מאושרת ממה שהיא עושה. אגב, סיסי מגדלת חיית מחמד, שהיא למעשה כלבת דינגו, כלב בר החי באוסטרליה, ואם אני לא טועה, זה למעשה היונק הטורף היחידי שחי ביבשת. כלבים אלו כבר טרפו לא מעט אוסטרלים…
על מנת לשמור על הציורים שהיא מתעדת, מיקום המצאות הציורים נשאר סודי ולא מגלים אותו לרשויות (שכאמור לא משתתפות במימון). לכן אפשר לומר שזכינו שהיא הסכימה לשתף אותנו בממצאים, שאנשים בודדים ביותר בעולם ראו.

מכל מקום היא והצוות שלה מצאו בשטח החווה יותר משלושת אלפים ציורים אותם היא מפתה ותיעדה. מדובר במפעל חיים. אנחנו עלינו על 5 טרקטורונים שהיא ארגנה לנו ויצאנו ל"bush" לראות את הציורים. אחרי נסיעה קצרה התחלנו ללכת בבוש. היה חם והיו קוצים ושריטות (זר קוצים כואב) והיו עקיצות והיו קיטורים ובכיות מצד הבנות הצעירות. אבל בסופו של דבר ראינו כמה אתרים יפים ומעניינים, וקינחנו, איך לא, ברחצה בערוץ הנחל (אחד מיני רבים) שזורמים בחווה.

בדרך חזרה הילדים נהגו על הטרקטורונים והשמחה הייתה רבה. חזרנו לחווה לארוחת צהריים, הבנות נשארו בחווה ואנו, ביחד עם רעי ומיקה יצאנו לסיבוב נוסף. רעי מאושר עד לב השמיים מההזדמנות הנוספת לנהוג בטרקטורון בתוך יערות האקליפטוס. החום כבר לא עניין אותו, גם לא הקוצים. בסופו של דבר הוא מצא ציורי קיר שאפילו סיסי לא הכירה, וכך נראה שציור הזה יקרא על שם רעי והוא יכנס למפה

הציורים עצמם יפים, ומעניין שהם שרדו על הסלעים עשרות אלפי שנים, לאף אחד לא ברור כיצד. מהציורים ניתן ללמוד על אורח החיים של האבוריגי'נים, על הצמחייה באותה תקופה, הבגדים, כלי הצייד, יחסים בין גברים לנשים, בעלי חיים וכדומה, הכל כמובן לפני עשרות אלפי שנים.
למרות שאנו חיים בתנאי שדה כבר למעלה משבוע, אוהלים, בישול שטח וכדומה, אנו מרגישים שזכינו להיות במקומות הקסומים הללו, לראות דברים מיוחדים, ליהנות מהחברותא בין שתי המשפחות, לחוות חוויות מגוונות ומעניינות וללמוד להכיר חבל ארץ מבודד שמעט מאוד אנשים היו בו.
ואחרון אחרון חביב, היום חגגנו ליעל יומולדת 43, אפינו עוגת בננות, ולאחר ארוחת הערב, כובו הנרות והופרחו הבלונים. מזל טוב.

19/9 – שמורת אל קסטרו , סוכות.
אנו לקראת סוף דרך הגיב ריבר. חונים בשמורה פרטית מוצלת. השעה 14:30 בצהריים אנו ליד נהר, חום של 36 מעלות צלזיוס. בצל עץ אקליפט ענק. כשהחום עולה, קופצים לנהר, מצטננים, וחוזר חלילה.
שלשום היינו במפלי מיצ'ל, אחד המקומות המפורסמים בקימברלי. נסענו 150 קילומטר מהחווה של סיסי – נסיעה מתישה של שעתים וחצי. היה יום חם במיוחד. השכמה מוקדמת משום שהיה עלינו לשוב את אותה דרך אחר הצהרים. אני הייתי עקוץ כולי, שפשופים באזור הסנדלים ונהגתי את הדרך לשני הצדדים. סיימתי את היום תשוש כולי, פצוע וזב דם, מתגרד ועייף. חזרתי חסר יכולת תפקוד, אכלתי ארוחת ערב ונפלתי לאוהל. (קמתי כמו חדש). המפלים עצמם מרשימים ויפים אולם אנו בסוף העונה היבשה ויש מעט מים. את המפלים כולם ניתן לראות רק בטיסת מסוק, אולם גם נקודת התצפית מראש המפלים מרהיבה.

מעל המפלים יש בריכה ענקית שניתן לשחות בה. היה חם בטרוף ורוב הזמן היינו במים. הכנו מראש ארוחת צהריים אותה סחבנו בתרמילים. איתרנו נקודת צל יחידה בה הסתופפנו כולנו ו מתחת מדף סלע שמצאה מיכל והסתתרנו מהשמש היוקדת והשורפת. אכלנו צהריים ושבנו לרכבים (שעה ורבע הליכה בחום נוראי…).

למחרת (אתמול) נסענו מהחווה של סיסי לכאן – 430 קילומטר על דרכי עפר. מכיוון שערב קודם הייתי שפוך, קיבלתי צ'ופר – פטור מנהיגה, ונסיעה ברכב של נחשון ומיכל (הממוזג..). יעל הוסמכה לנהיגה בדרכי השטח המשובשות. ואני הוסמכתי לישיבה לצד הנהג ברכב עם מזגן. אחר הצהריים הגענו לחווה בה אנו נמצאים עכשיו, המרוחקת רק 70 קילומטר מהציביליזציה. מכיוון שהיה ערב סוכות, פינקנו את עצמנו בארוחת ערב במסעדה, כולל זמרת אורחת ונגן סקספון. בתפריט – המבורגרים, סטייקים צ'יפס וכדומה. הבנות ורעי רקדו והיה שמח.

הוספת מדיה

היום משפחת אשל עשתה כהרגלה השכמה מוקדמת (הציפורים והתוכים מעירים אותנו בציוצים בשעה חמש בבוקר עוד לפני הזריחה). לאחר ארוחת קלה יצאנו לשטח. הומלץ לנו מסלול נהיגת שטח שהתברר כנחמד ויפה. בדרך עיני הנץ של יעל גילוי לטאה ענקית שצדה סרטן, הצלחנו לצלמה:

חזרנו שמחים לקמפינג ויצאנו עם משפחת עמיר למקום ששמו זבדה או משהו דומה, נראה כמו גן עדן עם מעיין של מים חמימים שיוצר בריכות חביבות בהם ניתן לרבוץ:

אחר הצהריים יצאנו לנקודת תצפית על השקיעה. מאחר והיום אמצע החודש ניתן היה לראות את השמש שוקעת בזמן שהירח זורח. מאחר וכבר נמאס משקיעות יפות, הנה זריחה מטורפת של ירח מלא בשמי הקימברלי.

מחר עוד נחלון קטן ואנו חוזרים לציביליזציה, נתקן את המזגן, נסע לאסוף את הקרוון, ונמשיך במסע.
חג שמח.
נ.ב. מיד לאחר כתיבת הבלוג פגשנו במקרה שלושה אוסטרלים חביבים שהתברר שהם יהודים מסידני שתורמים אלפי דולרים בשנה לישראל. השיחה קלחה היין נמזג לכוסות והיה נחמד מאוד. סוכם שכשנגיע לסידני נתקשר והם יארחו אותנו לשיט במפרץ, ביכטה הפרטית שלהם. מעניין מה יצא מזה.
קינחנו את המסע בדרך נהר הגיב בקניון המכונה אמה גורג', בריכת מים כחולים וצלולים. ולאחריה הגענו לעיר קונונורה.