אנחנו שוב באי הצפוני של ניו זילנד, לאחר כחודש וחצי באי הדרומי.

עוד שלושה שבועות נהיה שוב בבית בישראל. אנו מתגעגעים מאוד הביתה, למשפחה ולכל החברים. אני מניח שזה ניכר בדברים שאנו כותבים.

הטיול באי הדרומי היה לא פשוט עבורנו, עברו עלינו ימים לא קלים, בנוסף נתקלנו בבעיות טכניות שונות ומשונות איתם נאלצנו להתמודד ולפתור תוך כדי תנועה. אחרי שהתגברנו על הבעיות אנו כבר יותר משבועיים עם הקרוון שלנו והאוטו, בגדול הכל מתפקד כמעט כמו שהיה בתחילת הדרך.

מעבר לתיאורים על שעבר אותנו במהלך הטיול בניו זילנד, הנופים, החוויות ההרפתקאות השונות הייתי רוצה לנסות לתאר את ההתרשמות האישית שלי מהמדינה היפה הזו. ההתרשמות הזו שהיא אישית מטבעה מושפעת ללא ספק מהחוויות שאנו עברנו בטיול שלנו.

עובדה אחת מאוד ברורה ובולטת – ניו זילנד יפה עד כאב. היופי הזה שלה הוא יופי ברור ומובן שמאוד קל ופשוט להתאהב בו. אפשר להשוות את היופי של ניוזילנד ליופי של דוגמנית על שעולה על המסלול ושיופייה קל לעיכול כמעט לכל אדם. בניו זילנד יש את כל מה שיפה לפי כל אמת מידה של התייר הממוצע, וכאילו היא נבנתה במיוחד לתיירים – הרים גבוהים, קצת קרחונים, יערות גשם ושדות ירוקים, מים ונהרות בלי סוף, אגמים בכל הצבעים מכל המינים ובכל הגדלים, מפלי מים אדירים,  חופי ים קסומים. בקיצור – כל מה שנחשב ליפה.

כל היופי והטבע הזה נגיש ונמכר לאלפי התיירים שמסתובבים ברחבי המדינה, ואפילו בלחץ. רוב רובם של המטיילים במדינה הם זרים, בעיקר אנשים צעירים, אירופיים בגילאי 20 +- שמטיילים כאן כמה חדשים.

היופי מהסוג הזה קיים גם במקומות אחרים בעולם, ושם הוא לא פחות מרשים – ההרים והשלג והאגמים שיש באלפים באירופה אפילו יותר מרשימים מאלו שכאן, ואני מניח שהפוירדים בסקנדביה יותר מרשימים.

יש שני דברים שבאמת מייחדים את ניו זילנד, שניהם קשורים בבעלי החיים ואולי הם מסמלים את האמירה שלי בפוסט הזה.

דבר ראשון ובולט – חוץ מציפורים, אי אפשר לראות בניו זילנד בעלי חיים בטבע (אני לא מדבר על כבשים ופרות) פשוט כי כמעט ואין. עובדה זו שונה שתכלית מהנסיון שהיה לנו באוסטרליה , שם בעלי החיים היו חלק בלתי נפרד מהחוויות של הטיול שלנו ומהעניין. קשה לנו היה להתרגל לשקט ששורר כל בוקר באתר הקמפינג כשלא שומעים את ציוץ הציפורים..

דבר שני – בימים שסובבים את ניו זילנד יש המוני בעלי חיים יחודיים שקבעו כאן את מושבם וקשה לראות אותם במדינות אחרות – לוויתנים, כלבי ים על סוגיהם השונים ולהקות ענק של דולפינים יחודיים ופינגווינים.

קל מאוד להתאהב בנופים המדהימים של ניו זילנד אולם זו לא הרגשה של אהבת אמת, קשה להסביר למה, כאילו הניו זילנדים דוחפים לך את כל היופי הזה בצורה מרוכזת ואתה כמעט ולא צריך להתאמץ בכדי לראות אותו כי הכל נגיש וקרוב, אז כמו שזה קל לראות אותו ככה גם קשה ליופי הזה לחדור לך ללב. התחושה היא שחסרה כאן נשמה או משהו שהוא מעבר ליופי הויזואלי.

אוסטרליה מהבחינה הזו היא הפוכה, הטיול באוסטרליה הוא קשה, צריך לעבור הרבה (תרתי משמע) כדי לראות נופים יפים ושונים ולחוות את החוויות המיוחדות שלה, אולם תמיד המאמץ שווה, והדרך מלאה בבעלי חיים מכל הסוגים והמינים. המפגש הכמעט יומיומי עם בעלי החיים בטבע נותן לדעתי לטיול באוסטרליה את הנשמה היתרה.

אם אוסטרליה היא קפה טורקי מבושל על מדורה, הרי שניו זילנד היא נס קפה שעושים אותו אחרי שמרתיחים מים בקומקום חשמלי…

מכל מקום אנו נהנים מאוד ממה שיש לניו זילנד להציע, וגומעים בשקיקה את הנופים והחוויות המיוחדות שיש כאן. כמובן שלקראת הסוף האטנו את הקצב, גם כי אנחנו קצת עייפים, קצת שבעים עם תחושה של מיצוי וגם כי אנו מנסים להיות יותר זהירים.

אז עכשיו אנו על חוף ים קסום מתחת להר געש טרנאקי שצורתו צורת חרוט מושלם כמו באגדות ובסרטים, משחקים קלפים בקרוון (וויסט) ובזמן שנותר לנו עד הסוף אנו מתכננים קצת לטייל במערות עם תולעים זוהרות, לדוג ולנפוש באגם טאופו, לראות גייזרים, לשוט יומיים בנהר בקאנו לראות את האתר בו צולם שר הטבעות ועוד כאלו וכאלו חוויות שהמציאו החברה מניו זילנד…

עוד מוקדם לסכם אבל ברור שכולנו מרגישים כבר את סוף המסע, והבית והחזרה לשגרת החיים האמיתיים כבר ממש מעבר לפינה. בראש עוברות מחשבות רבות על מה שקרה לנו בחצי שנה האחרונה ואני מאמין שהמחשבות הללו יתגבשו בהמשך ויתוארו בפוסטים הבאים.

להתראות בקרוב .