חששות וציפיות

היום יום ראשון 7/7/13. המשמעות היא שעוד שלושה שבועות אני טס ועוד חודש אנו נפגשים בפרת'. החלום הופך להיות מוחשי מרגע לרגע. אם עד לפני חודש נשענתי עם הגב לקיר וניסיתי לדחוף את הזמן קדימה עם הרגליים (כלשונו של פוזה), אז היום אני מנסה למשוך אותו לאחור. פתאום יש עוד המון דברים לעשות (כאלו שלא קשורים למסע) בעיקר בעבודה, ולא ברור איך מספיקים הכל.

ההבנה שאנו הולכים להכניס את המשפחה המצומצמת לקרוון אחד וג'יפ אחד לתקופה כה ארוכה מציפה כל פעם מחדש חששות רבים ומצד שני תקוות וציפיות.

החששות מובנים – רעי ושי רבים ללא הרף (זו כנראה לא בעיה רק שלנו) ונשאלת השאלה האם הם יוכלו להתגבר על התחרות המטופשת הזו לתשומת לב. הם אמורים להתנתק לתקופה ארוכה מהחברים במושב, כאשר אין מפלט ללכת לחבר או חברה. אין להם ברירה אלא להפוך לחברים אמיתיים שתלויים זה בזה. מן הסתם הדבר נכון גם ליעל ולי, הרי זה לא סוד שכולנו מוצאים בחיי היום יום מפלט במקומות אחרים. אין ספק שהצפיפות והאינטנסיביות של היחד תהווה קושי, במיוחד בתחילת הדרך עד שנתרגל ונלמד לחיות איתה בשלום.

אם נביט על עצמנו במראה נגלה שאנו מבלים שעה או שעתיים ביום בחיק המשפחה, בהן אנו באמת, אבל באמת, קשובים לצרכים של הילדים ובן הזוג. כולנו מכירים את התחושה שמגיעים ב6 או 7 הביתה (במקרה הטוב), לוקחים חצי שעה של מנוחה, כשהילדים בכלל אצל החברים, והופס, ארוחת ערב מקלחות ולישון. למחרת בדיוק אותו סיפור. זה לא סוד שמספר שעות האיכות שאנו משקיעים ביקרים לנו מכל נמוך ממספר שעות האיכות שאנו מבלים עם חברנו לעבודה. אולי זה אבסורד אבל זו האמת.

המסע אליו אנו יוצאים אמור לאפשר לנו לברוח מהמירוץ שמכתיבים לנו החיים המודרניים. לאפשר לנו לתת ולקבל אחד מהשני – להיות עם הילדים באמת, בלי הסחה של עבודה, טלפון טלויזה וכדומה, והרבה ולאורך זמן. לתת להם הזדמנות להביט עלינו ולנו עליהם, לאפשר לנו להעניק להם יותר מעצמנו, לחנך, להסביר, ללמד, באופן צמוד, אחד על אחד, עם הרבה סבלנות (שגם אותה צריך לפתח….) כשלא בוער לרוץ קדימה ולהספיק לראות, זמן, כמו שאמור יודק'ה, יש לנו בשפע.

התקווה הגדולה היא לחזור משפחה מגובשת וחזקה, בוטחת בעצמה וביכולתה לשתף פעולה בדברים הקטנים והגדולים, להתגבר על מכשולים, לדעת לוותר, להתעקש, לסלוח, לעזור אחד לשני כשקשה, לתת בטחון לילדים שאפשר לצאת מכל חור, לחנך אותם לאחריות ועצמאות ועוד כל כך הרבה דברים שחלמנו עליהם לפני שנהיינו הורים. אני באמת מאמין ש"לראות עולם" זה אמצעי ולא מטרה.

לא נותר אלא לאחל לעצמנו הצלחה …
שבוע טוב.