כל ההתחלות קשות, חלקן גם יפות מאוד

אנחנו כבר שבוע בניו זילנד, עקב מחלה שתפסה אותי, ובעיות כאלו ואחרות לא הסתייע להוציא בלוג מסודר וזה יהיה הראשון מניו זילנד.

ראוי יהיה לספר את סיפור נחיתתנו כאן.

הגענו לשדה התעופה במלבורן כשעתיים לפני הטיסה והכל היה נראה טוב. אולם כרגיל מה שעלול להשתבש, משתבש.

בצ'ק אין דרשה הפקידה שאציג לה את כרטיס היציאה שלנו מניו זילנד. מאחר ומדובר בכרטיס אלקטרוני הוא כמובן לא היה בידינו בשלוף. היה זה יום שבת בצהריים, משמע שבישראל יום שישי בלילה ואין עם מי לדבר. נאלצתי לעשות חיפושים מעמיקים בתיבת הדואר שלי באייפון על מנת למצוא את המייל ששלחה לי חנה אדם עם הכרטיסים לפני 7 חדשים.

החיפוש והאיתור המיוחל לקחו לנו כמעט שעה, בגזרה השנייה יעל ניסתה להעביר חפצים מתיק לתיק על מנת שהתיקים יעמדו בסטנדרטים הקפדניים של חברת התעופה האוסטרלית שרצה שנשלם על עודף מטען (הם לא מכירים את יעל…) השעון תקתק ורק כשעה לפני הטיסה סיימנו את הצ'יק אין. יעל העלתה למטוס את אחד התיקים שתכננו להעביר בבטן והתקדמנו לשיקוף. בשיקוף מצא הבודק פטיש ואולר שתוכננו להגיע לבטן המטוס ואסורים בתכלית האיסור במטוס עצמו. השוטר טען שאני מנסה להעביר במטוס כלי נשק קטלניים. לא עזרו לי ההסברים על התיק שהיה אמור להיות בבטן המטוס וכדומה. רק לאחר שראה שאני עם יעל שי ורעי החליט לוותר על הפרוצדורה, לא לפני שהשליך את החפצים האסורים…

סיימנו את הליך  המעבר כ20 דקות לפני ההמראה ונותר לנו ללכת/לרוץ מרחק רב עד שער המטוס. לא הייתה כל בעייה להגיע בזמן אלא שיעל נקעה את הרגל יומיים קודם והיא מדדה לה מאחורינו. הגענו מזיעים לשער כ-10 דקות לפני הטיסה ואז התברר שהטיסה מתעכבת ב45 דקות…

אחרי 3 שעות וחצי הגענו לאוקלנד. ככה רעי ושי צילמו זאת מהמטוס:

היציאה עברה בשלום, אולם באתר הקמפיניג התברר שרעי שכח את האייפד (אליו הוא מכור) במטוס. התקשרנו לשירות הלקוחות של חברת התעופה והיינו בטוחים שמחר נקבל אותו חזרה.

נקודת האור הייתה קרייג, שחיכה לנו ביציאה משדה התעופה עם הרכב החדש שלנו (טויוטה לנקרוזר פרדו דיזל שנת 1996) ועם הרכב שלו. העמסנו את כל הכבודה ונסענו להירתם לקרוון החדש שלנו, ומשם ישר לאתר הקמפינג. הנה הוא:

למחרת ליווה אותנו קרייג לכל מקום במהלך ההתארגנות, רכישת ציוד, כרטיסי סים, חיפוש אחר האייפד של רעי בשדה התעופה ואפילו לקח את שי ורעי לראות למבורגיני ומכוניות יוקרה אחרות אותם רעי כידוכ מאוד אוהב:

ביום ראשון התברר שהאייפד של רעי לא נמצא. במקביל שי ואני תפסנו מחלה מעצבנת של חום, חולשה וצינון נוראי שעברה לנו רק אחרי חמישה ימים.

ביום שלישי בבוקר יצאנו לסיבוב קצר של חמישה ימים באי הצפוני עד יום ראשון בו נעבור במעבורת לאי הדרומי, שם נשהה כמעט חודשיים.

נסענו לארכיפלג מצפון לאוקלנד שנקרא ביי אוף איילנדס. הנסיעה בנוף מדהים של גבעות ירוקות, יערות ירוקים, הכל ירוק נקי ויפה. מזכיר מאוד את ניו זילנד..

למחרת יצאנו לשייט בסירה עם מנוע סילון שמפליגה בין האיים לרבות כניסה בתוך חור באחד האיים. בדרך חברו  אלינו דולפינים שעשו לנו הופעת קפיצות מדהימה. הנה תמונות מהשיט:

אחר כך יצאנו ליערות עצי הקאורי. עצים ענקיים וזקנים כמוהם לא ראינו אפילו באוסטרליה. הוותיק שביניהם נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית שני, בזמן שרבי עקיבא דרש דרשות בבני ברק. קוטרו כ-6 מטרים, תוכלו לבד לחשב את היקפו.

באתר הקמפינג בו ישנו בעיר דרגוויל ראינו קשת באמצע השמיים שיצרה תמונה סוראליסטית כאילו אנו רואים כוכב ענקי בצמוד אלינו, כשהקשת תוחמת אותו מלמעלה.

לאחר הביקור החטוף בצפון האי הצפוני, התחלנו להדרים, כאשר אנו מחשבים את קיצנו לאחור באופן שבו לא נאחר למעבורת שאמורה להעביר אותנו לאי הדרומי.

ביום זה נסענו כמעט 500 קלומטרים, אין ספק שזו תהייה הנסיעה הארוכה ביותר שלנו בניו זילנד. זה היה יום נסיעה קשה, קל וחומר שאני ממש לא בריא (אבל נוהג..). בנסיעה עברנו שוב באוקלנד ככה היא ניראתה מהכביש באותו יום:

נפרדנו מקרייג והמשכנו לכיוון אגם טאופו, שם ישנו. מיותר לציין שהכל ירוק בכל הגוונים האפשרים, על הגבעות המוריקות מסתובבות כבשים או פרות.

הגענו לאגם טאופו ונגלה לעיננו מחזה מדהים של שבר ענן מעל האגם, מעלינו שמש ובאגם במרחק 30 קלומטר מעל האגם פשוט רואים ענן מוריד גשם.

כמובן שאתר הקמפינג שבחרנו מראש היה במרכז שבר הענן אולם אנו הגענו אליו כבר שנגמרו בענן המים..

התמקמנו באגם ואז התברר לנו שהמועד בו אנו עוברים את המעבורת הוא בכלל ביום ראשון ולא בשבת, כך שנוסף לנו יום כאם באי הצפוני. בבוקר יצאנו לטיול קצר (שהתברר כארוך, 7 ק"מ) ליד נהר ובסופו ביקרנו בחווה לגידול דגי טרוטה, אותם זורקים לאגם ולנחלים.

הטיול הסתיים בצהרים, ולאחריו המשכנו להדרים לכיוון עיירה בשם וואנגנוי, שנמצאת על חוף הים בחלק הדרומי של האי הצפוני. בדרך חלפנו ליד הרי געש מדהימים, אחד מהם מעלה אדי קיטור,

אחד חרוט מושלם שכיכב בסרט שר הטבעות

והשלישי מושלג.

על אחד מההרים הללו נטפס בשובנו לאי הצפוני לקראת סיום הטיול.

את הלילה עשינו בוואנגנוי, על שם הנהר הארוך באוסטרליה שמנקז את כל המים שיורדים בהרי הגעש לכיוון דרום ומערב. ישנו על שפת אגם קטן שיחקנו פריסבי…

ולמחרת נסענו בכביש שנוסע על שפת הנהר. ליד הנהר יש אפילו כפר ששמו ירושלים… בתכניתנו לשוט יומיים בקאנו על הנהר הזה כשנשוב לאי הצפוני, מעניין עם התכנית הזו תתגשם… הנה תמונות משם:

מוואנגנוי אנו מדרימים לוולינגטון, עיר הבירה של ניו זילנד הממוקמת בקצה הדרומי של האי הצפוני. זו עיר יפיפיה וממנה יוצאת המעבורת לאי הדרומי. הגענו לכאן אחר הצהריים. התמקמנו באתר קמפינג המרוחק 20 קילומטר ממרכז העיר ויצאנו לתצפית יפה על העיר.

עכשיו כבר בוקר עוד מעט נצא לרציף ממנו יוצאת המעבורת לוודא שהכל בסדר. יש לחץ אדיר על המעבורות הללו משום שאחת מאלו שפועלות כאן שברה את המדחף שלה והיא מושבתת. זו הדרך היחידה שתיירים יכולים לעבור עם הרכב שלהם מאי אחד לשני ולכן מי שלא הזמין מראש מקום תקוע.