והוא לפני סיום…
אנחנו בצ'ילה, מנמיכים טוס, מאיטים את הקצב לקראת החזרה ארצה.
כזכור עברנו לצ'ילה, למחוז האגמים המצוי בצפון החלק הדרומי של צ'ילה .
מתכוננים לפרידה משי, שטסה לארצות הברית לכמה ימים, לפני שמתחילה את לימודיה באוניברסיטת תל אביב.
אחר כך נחזור לארגנטינה, לברילוצ'ה, עיר האגמים השוקולד והגלידה…
בברילוצ'ה נאחסן את בוניטה, עד המפגש הבא איתה, שיתקיים, אם הכל ילך לפי התכנית, בסוף ינואר.
הביקור הקצר במחוז האגמים של צ'ילה מזכיר במידה רבה טיול בהרי האלפים באירופה. הכל ירוק, מלא מים ונהרות שוצפים, הרים מושלגים ואגמים בצבע כחול עמוק .
ההבדל המשמעותי הוא הרי הגעש, הפעילים והרדומים שמצויים כאן. מכל מקום כמעט רואים הר געש – חרוט מושלם ומושלג. מעל פוקון, העיר הראשונה אליה הגענו, מונח לו הר הגעש וויאריקה שהוא הר געש פעיל, שאל הלוע המעשן שלו ניתן לטפס. אנחנו בחרנו לקפוץ אליו ממטוס (עם מצנח)….
באזור עוד הרבה הרי געש ענקיים – הר לנין שלמרגלותיו עשינו טיול רגלי קצר והר שאנחנו קוראים לו מוצ'ו, גם כי זה בערך השם שלו וגם כי הוא מוצ'ו יפה, ועוד כאלו שלא ראינו.. מחוז האגמים נקרא כך משום שיש בו הרבה מאוד אגמים ששוכנים מתחת להרים הגבוהיים והוא מהווה אבן שואבת למטיילים מכל העולם.
עכשיו, דקה לפני שנפרדים משי אנחנו מתחת להר געש נוסף ומושלם, הר האוסורנו שלמרגלותיו יעל ואני היינו לפני 25 שנה בטיול שעשינו לאחר החתונה.
התשתיות של הכבישים, הדרכים והקמפינגים בצ'ילה יותר מסודרים ומפותחים, ותכלס, הרבה יותר נוח לטייל כאן. לנו זה מתאים כי אנחנו מאטים את הקצב..
בוניטה כבר ממושמעת וכיף לטייל איתה. היא עוברת בכל שביל, עולה כל עליה בקלות ונראה שמדובר בתחילתו של רומן טוב. אנחנו מגיעים מוקדם לאתרי קמפקינג קסומים, בדרך כלל על שפת אגם כחול, על מרבדי דשא, בהם אנחנו לבדנו עם הטבע. עדיין לא התחילה כאן עונת הטיולים ומרגיש כאילו אנחנו היחידים שמטיילים עכשיו. כל מקום אליו אנו מגיעים כאילו מחכה רק לנו. בדצמבר הכל יהיה כאן מלא במטיילים, ומן הסתם צפוף…
הפעם דיברנו מעט וניתן לתמונות לדבר הרבה…
5 תגובות
הוי צ׳ילה צ׳ילה
כמה את יפה ומסבירת פנים לתייר המזדמן. אין ספק שאזור האגמים המקסים הזה הוא אחד היפים בעולם. אין מי שעבר בו פעם ולא צבר בו חוויות לכל החיים.
והסיום בעיירת הסקי הציורית ברילוצ׳ה הוא מושלם, והבחירה לאחסן שם את בוניטה היא חכמה כי זה אומר שתצטרכו לחזור אליה שוב.
אמיר קיבל ממני משימה הקשורה לעיירה הזו, וכמו קצין אחראי וחייל ממושמע, הוא פועל בנחישות בחתירה למגע.
בהתאם להתפתחויות, בשעות הקרובות, נדע האם זה שווה סיפור מיוחד בפני עצמו.
אין לי כוונה לחדור לאזורים שהם בבחינת צינעת הפרט אבל הולכת ומתחזקת בי ההתרשמות, שבקשר עם בוניטה, מתקיימת מידה רבה של ארוטיקה. הקשר הזה מוצא ביטוי הן בטקסט והן בצילומים שבהם בוניטה מופיעה כאילו בדרך מיקרה, ברמז, אולי כדי לחדד את הזיקה כמתריסה " הם שלי ואני לא מתכוונת לוותר על המעמד אותו רכשתי בהרבה ייסורים" . איזה כייף לבוניטה שאלו מושאי אהבתה…
אין לך מושג כמה אתה צודק. היא צריכה הרבה תשומת לב,לגעת בה במקומות שנעים לה. ללטף, לומר לה שהיא הכי טובה, ולהאמין בזה. רק אז היא מתמסרת.
רגע רגע , מה חוזרים ….
חייב לחדד נקודה , מעבר לוואו הענק לעשות מעשה ופשוט לעשות ! רגע של פסק זמן מהמרוץ הבלתי נגמר , שתדעו אתם לי הקרן אור של השפיות , ההתרגעות היופי של הרגע , הכתיבה שלכם , השיתוף ובכלל , קחו את הזמן , תמשיכו להנות ולשתף ואל תגידו שחזרתם … תמשיכו לכתוב ואמיר לעלות תמונות , נהדרות , כאילו שאנחנו איתכם , שבת שלום חברים אהובים
אני לא מאמין שיש מקום כזה, עם נופים כאלו והרי געש מושלגים….
מרגיש לי אצטרך להגיע לשם בעצמי כדי לראות ולהאמין 🙂
איזה טיול מופלא….