חימום מנועים

עברו כמעט שבועיים מאז נחתו שנחתנו שוב בבארילוצ'ה ונפגשנו עם בוניטה שלנו.

הפעם אנחנו בהרכב חדש – רעי, יעל ואני על בוניטה. עדנה וירון שיף, שמצטרפים אלינו לכל הסיבוב, על חורח'ה, הזברה המנומרת ששכרו.

עדנה ויעל טיילו יחד במזרחה אחרי הצבא, לפני 30 שנה. היום הן עושות יחד טיול לפני פרישה. עבורן זו סגירת מעגת מרגשת ומעניינית ואני מקווה שהן ישפכו אור על החוויה הזו בהמשך.

עדנה וירון שכרו את חורח'ה (קמפר מנומר שמורכב על טנדר טויוטה היילקס) כך שהטיול הפעם יהיה בשני רכבים.

בבארילוצ'ה פגשנו את נעמה רובין ממולדת. נעמה הייתה עם רעי בשנת שירות והיא הצטרפה אלינו לשבוע הראשון. נעמה השתלבה באופן מושלם בחבורה – ישנה איתנו בבוניטה והפכה בן רגע לבת משפחה. אני מקווה שנשמע על החוויה שלה מהטיול איתנו בהמשך.

היומיים הראשונים הוקדשו להתארגנות בבארילוצ'ה. אני מאוד חששתי המפגש הראשוני עם בוניטה. לא ידעתי אם היא תזכור אותנו ותתמסר או שתחליט לעשות צרות כמו במפגש הראשון.

היו לנו מספר משימות ידועות – הראשונה להתקין את השירותים החדשים בבוניטה. מדובר בשירותים מיוחדים מגרמניה שאנריקו רכש ושהגיעו בטיסה מפראגוואי  לבארילוצ'ה. ההתקנה שלהם היא לא פשוטה ונעזרנו במכונאי שהשכיר לירון ועדנה את הרכב. בנוסף היינו צריכים להתקין את המראה של מצלמת הרוורס, להפעיל את מערכת המים והחשמל שנותקו ועוד ….

תוך יום וחצי הסתדרו כל העניינים הטכניים, בוניטה לא אכזבה.. ירון התגלה לנו כמכונאי מכונן, עם ידי זהב שמתקן ומסדר הכל ברוגע מקצועיות ונעימות. נראה שהוא היחידי שבאמת יודע להעריך את כלי העבודה שהוריש לנו אנריקו. ירון קופץ על כל אפשרת לשפר ולתקן כל דבר בבוניטה שהיא עבורו היא מגרש משחקים אחד גדול.

לפני שיצאנו עוד הספקנו לבקר במסעדת בשר משובחת בבארילוצ'ה וכמובן טעמנו שוקולד וגלידה בעיר, עשינו לבוניטה אבמטית קצף להורדת אבק הדרכים של צפון ארגנטינה ועוד סידורים. העיר מלאה במוצי'לרים ישראליים. פגשנו בה גם את רוני אדם, הבת של פוזה וחנה, וישבנו יחד לגלידה.

מבארילוצ'ה יצאנו דרומה לכיוון העיירה אל בולסון, בדרך חצינו פארק מדהים ביופיו של אגמים כחולים ויערות ירוקים. בנסיעה נפתח לנו אחד מתאי האחסון שמצויים בחלק האחורי של בוניטה ושני כסאות הקמפינג שלנו נפלו ולא נמצאו. (הי"ד)

היעד שלנו היה העיירה פוטליפו בצ'ילה משם יוצאים לראפטינג בנהר שנחשב לאחד משלושת הנהרות הטובים ביותר לעשות ראפטינג, והוא אכן לא אכזב !! שייט של חצי יום בנהר שוצף וגועש, סביבנו יערות ירוקים, הרים מושלגים, אל הצוות שלנו שנוהל על ידי על ידי המדריך צ'רלי, הצטרף קורי מאוסטרליה (אח יהודי מפרת') והפקודות ניתנו בעברית (מסתבר שצ'רלי מדריך כאן עשרות ישראלים ושולט בפקודות הרפטיג בשפת התנ"ך) :

אפשר לומר שהרפטיג הוא סוף ה"חימום" שלנו לקראת החלק הזה של המסע. הפוטליפו הוא אחד משני שערי הכניסה קאראטרה אוסטראל שחוצה את פטגוניה הצ'ילינאנית מצפון לדרום. אנו ניסע בה לכל אורכה ואח"כ נעבור חזרה לארגנטינה עד לאושואיה (עם דילוג קטן לטורס דה לה פיינה בצי'לה).

מאושואייה נתחיל במסע שלנו צפונה, בשלב הראשון נעלה על מעבורת שתקח אותנו צפונה לפוארטו מונט, ומשם יהיה לנו כ – 8 ימים לנסוע לאורגוואי שם נאכסן את בוניטה עד לפעם הבאה. אם הכל ילך כשורה, ב11.3 נשוב ארצה.

ארי ודרצ'י.

הערה – הבלוג נשלח מהעיירה פוארטו ריו טרנקילו – "נמל נהר הסטלבט", חמישה ימים אחרי הראפטינג, עברו עלינו ימים מרתקים וקשוחים, עליהם נספר בפעם הבאה.

שבת שלום.