התכיילות – ים, זמן מרחק.

התכיילות

מתחילים לג שלישי בטיול ולכן נפתח בפוסט של התאפסות על היעד שלנו ומאפיניו.

הטיול שלנו הפעם הוא בברזיל. המדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה, עם מעל 200 מיליון איש. משתרעת על חלק נכבד מהיבשת וכוללת כמעט את כל סוגי הנופים הקיימים (בלי שלג וקרחונים) – ג'ונגלים, הרים, מפלים, נהרות ואי אפשר בלי החופים המפורסמים – אלפי ק"מ לאורך האוקיינוס האטלנטי. בשל הגודל המטורף, והעובדה שאי אפשר להשאיר פה את בוניטה למעל 3 חודשים, אנחנו מתכננים הפעם לעשות רק מחצית מהדרך עם בוניטה , את החצי השני עם רכב שכור לאחר שנטוס לצפון מזרח ברזיל.פשוט אי אפשר לנסוע עם רכב מרחקים כאלו גדולים בתקופה קצרה.

אנשים – הברזילאים מגיעים בכל הצורות והצבעים – החל מלבנים (אירופאים) ועד כושים (נצר לעבדים שהובאו לפה מאפריקה לעבוד במטעים). רובם בצבע נהדר שנמצא איפשהו באמצע. עד עכשיו מצטיירים כשמחים ונחמדים ביותר, עם רצון אמיתי לעזור. הבעיה היא שהם דוברי פורטוגזית…

פורטוגזית – עד שכבר למדנו ספרדית ברמה מספקת כדי לתקשר, "נפלנו" על הפורטוגזית. בעקרון, היא דומה מאוד לספרדית, הרבה מילים זהות או דומות, אבל בהתחשב במהירות שבה הם מדברים, ובכך שגם הספרדית שלנו אינה ברמת שפת אם… מדובר באתגר אמיתי. עד כדי כך התדרדרנו, שהגענו למצב, שאנחנו מחפשים מישהו דובר ספרדית… (אנגלית מצרך נדיר פה). בעת מצוא נעזרים בידיים, ובעיקר בגוגל טרנזלייט. זה גם עוזר לתרגם את התפריטים הבלתי מובנים.

אוכל – האוכל הברזילאי כולל תבשילים שונים והרבה בשר (פריז'אדות הכוללות בשר, עוף ושאר חיות). כמובן יש גם המבורגרים פיצות ושאר מטבחים בינלאומיים . יש להם מסעדות בכל חור והמון מסעדות בופה, המציעות ארוחת אכול כפי יכולתך בגרושים. מה שעוזר מאוד למלא את צרכיהם של הזוג הצעיר והמלא אנרגיות ורעב, המצטרף אלינו ללג זה – שי ואורן.

התאפסות והתחלה – כאמור, במוסך של הגרמנים ממש לא סידרו את בוניטה. לכן, תיאמנו לנו מראש דרך ישראלי תושב ברזיל, מוסך חלופי בפורטו אלגרה – עיר בדרום ברזיל, 550 ק"מ צפונית מהגבול עם אורוגוואי. במוסך קיבלנו אותנו במהירות ומייד החלו שורה של בעלי מקצוע לתקן את כל הדרוש בבוניטה – מזגן, בלמים, תיקון ארונות וכדומה.

הבית – מרלו, טיפל בנו יפה, לקח אותנו לסיבוב בעיר ונתן לנו שלל אזהרות והמלצות בנוגע לברזיל. לאחר יומיים וחצי חברו אלינו אורן ושי ויצאנו את המוסך כמו חדשים, עם צוות שלם של חברים חדשים שהצטרפו לנבחרת החלומות.

התחלנו את המסע צפונה לאורך החוף המזרחי של ברזיל מהגבול עם אורגואי ועד לכיוון פלוריאנפוליס – עיר תיירות, הנמצאת על אי ומסביבה איים וחופים אין ספור.

הנה עבר לו שבוע ראשון, התכיילנו, התאפסנו על הגט לג, הבנו מה הולך, התחלנו להתרגל . אולה ברזיל!!

ים – זמן – מרחק.
אחרי שהתכיילנו , כלשונה של יעל, התחלנו לעלות צפונה. העונה כאן היא תחילת האביב. נעים ביום 24 מעלות, וקריר בלילה – 14-18 מעלות. פשוט מושלם. עברנו בכמה חופים, בחירה כמעט רנדומלית. כל חוף יותר יפה מהשני. באחד ראינו לוויתן… את הסרטונים תוכלו לראות בסוף העמוד אם תהיו סבלניים…

מהחוף יצאנו מערבה לכיוון בוניטו והפנטנל, שמורת הביצות הגדולה של ברזיל. מדובר בנסיעה של 1500 קמ'. כן, ברזיל ענקית, מעבר מנקודת עניין אחת לאחרת דורשת מסע רציני, נוסעים נוסעים נוסעים.. מזכיר לי את מערב אוסטרליה. אבל אנחנו מאומנים. תיכננו לעשות את הנסיעה ביומיים. לפני היציאה ישנו על חוף האוקיאנוס האטלנטי. כל הלילה ירד גשם זלעפות. חשבנו שזה יעבור בבוקר, אבל לא כך היה. עד 1 בצהריים לא הפסיק לרדת גשם. אבל חזק, וללא הפסקה. כצפוי, במקרה של בוניטה, דווקא ברגע הזה שבק המנגנון של אחד הווישרים, יש לנו שלושה וישרים בבוניטה וזה ששבק היה כמובן הווישר שמול הנהג… לא הייתה ברירה ונסענו בלי הוישר כשעה וחצי, עד שהגענו למקום שבו סידרו את התקלה, גם התיקון נעשה בגשם שוטף…

בצהריים התבהר והשמש יצאה לה. הנוף הוא נוף של גבעות מוריקות, עם יערות וחורשות טבעיות ושטחים חקלאיים מעובדים. עכשיו אביב אז יש עצים שפורחים ומאוד יפה.. להפתעתנו הכבישים ברמה גבוהה מאוד. אפילו יחסית לישראל. הרבה מאוד כבישי אגרה שמאפשרים לתחזק את הכבישים. בכל מקטע משלמים כמה חארס (המטבע המקומי, בלשונו של רוני טבצ'ניק) וממשיכים. עלינו לרמה מישורית שגובהה  כ – 1,000 מטר. בלילה חנינו בתחנת דלק יחד עם עוד כמה נהגי סמי טריילר שבחרו ללון שם בלילה.

עשינו סטייקים על הפלנצ'ה במטבח החוץ שיש לנו בבוניטה –  ארוחת חג. אגב פילה עולה כאן כ- 20 ש'ח לק'ג…

למחרת נסענו עוד 750 ק'מ (פוסט אוף קייק) עד לעיירה בוניטו. 10 שעות נסיעה.מדברים, ישנים, יעל מכינה סנדוויצ'ים, שומעים מוסיקה ומתכננים את הימים הבאים..

תכלס עכשיו באמת מתחיל הטיול. נאחל לכם ולנו שנה טובה. ושיחזרו כבר הביתה !