פנטנל

הפנטנל הוא מישור ביצות ענק בדרום מערב ברזיל. כנראה אזור הביצות הגדול בעולם. להבדיל מהאמזונס, הפנטנל מתנקז לדרום ברזיל, לנהר פרגוואי שנשפך לנהר פרנה אחרי מפלי האיגואסו ומשם זורם לאוקיאנוס האטלנטי, ונשפך ליד בואנוס איירס.
שטח הפנטנל גדול פי 12 משטח מדינת ישראל. גרים בו לא יותר 5000 איש. בעיקר בחוות החקלאיות, שכולן בבעלות פרטית.
.בעונה ביבשה (יולי- ספטמבר) מפלס המים בביצות יורד והחיים והאקשן מתרכזים סביב הנהרות הזורמים ובורות המים. מצב זה מחייב את החיות להתגלות כשהן באות לצוד או לשתות.
אנחנו הגענו ליומיים לאזור פורטו ג'ופרה בחלק הצפוני של הפנטנל לצפות ביגואר, מלך הפנטנל.

זה נחשב למקום הטוב בעולם לצפות ביגואר, בטבע. כמובן עד שמגיע אמיר אשל, עם חוסר המזל (בשוליים) הגדול בתבל. לשם דוגמא במקרה שהקבוצה שלי מנצחת , היא תפסיד בשידור החוזר אם אני אצפה בו. האמינו לי. זה קרה יותר מפעם אחת. המזל הרע שלי התחרה במזל הטוב של אליאב, שאומר – 'חמסה חמסה' כבר שבוע.
עוקבינו האדוקים ביותר וודאי יזכרו שהיינו בפנתנל ב״עונה הקודמת״ – אבל אז היינו בחלק הדרומי של הפנתנל בו קשה ונדיר לראות יגוארים ולראיה – למזלנו אז נפגשנו עם יגואר בודד בסיור לילי למשך כדקה וחצי….

אנחנו יוצאים לסיור הסירה ב 6.30 בבוקר. עד אחר הצהריים. ארוחת צהריים חמה מביאים לנו באמצע היום מהמטבח של הלודג'. כדי לא לבזבז זמן מחוץ לביצה. רוב הזמן שטים בנהר ומחפשים את היגואר על גדות הנהר . אם משהו מוצא יגואר קוראים בקשר ויש מצב שיש איזה 20 סירות עם תיירים שצופים ביגואר אחד…

חוץ מהיגואר, הפנטנל מלא בציפורים מכל המינים והסוגים יש בו גם יונקים מיוחדים כמו לוטרות ענקיות, תנינים בכל הגדלים והסוגים, איילים, קפיברות, דובי נמלים, שועלים נמרים קטנים ועוד.

את הסיור עושים בסירת מנוע עם נהג מקומי ועם ZE/זה, המדריך שלנו, שהספרדית שלנו טובה מהאנגלית שלו. אבל ze, זה – זה. זה הוא מדריך ותיק ומנוסה וכולם עושים לו כבוד בנהר. פיט הנהג שלנו יודע להידחף בין הסירות ולהתמקם בשורה ראשונה ליגואר.

הנסיון שלו הוכיח את עצמו, ובגדול. הוא לקח אותנו למקומות שרוב התיירים לא מגיעים אליהם. פעמיים עלינו על יגואר לבדנו, ובילינו במעקב צמוד אליו למשך שעה ויותר, המעקב נעשה מהמים. כאשר היגואר הולך על שפת הנהר או חוצה אותו כפי שתראו בתמונות. פעם אחת עקבנו אחרי אמא עם שני גורים בוגרים ופעם אחר אמא צעירה עם גור קטן בן חודש, מחזה נדיר בפנטנל, שהיתה לנו הזכות לבלות איתם שעה, לבדנו. החוויה הזו של צפיה בחיה כזו מרשימה
עם הגור הקטן שלה עליו היא שומרת מכל משמר משאירה אותנו פעורי פה. אנחנו שקטים, מעכלים את החוויה מוקירים תודה על האפשרות לחוות חוויה כזו עוצמתית.

לצלם חובב כמוני הימים הללו משולים לילד שההורים מכניסים אותו לחנות צעצועים עם תקציב בלתי מוגבל…. הפנטנל מספק לי אין ספור סצנות מרתקות לצילום ולתפיסת רגעים מיוחדים.

הנה מקבץ קטן. מנפלאות ביצות הפנטנל. התמונות שתראו הם לא ai אלא תמונות שלנו, מהבית….

אחרי יומיים נפלאים בביצות, דילגנו כ- 100 קמ' למקום אחר שם עשינו ספארי רכוב עם זה שלנו, כולל בלילה. הסיורים הללו התמקדו סביב בורות מים. גם הפעם המזל של גורלי ואליאב האחר האיר לנו פנים ראינו טפירים ודובי נמלים ענקיים שסוחבים את הגורים שלהם שק-קמח על הגב, טוקנים, תוכי מקאו , ועוד כל מני חיות שבאו לשתות מבור המים…
המילים מקטינות את עצמת החוויה של המפגש הבלתי-אמצעי עם האותנטיות של טבע הפראי, התמונות נותנות מושג כלשהו ולכן הפעם ננסה להתמקד מהתמונות שצילמנו. (בעיקר גורלי)
תתפנקו

המראנו חזרה לסאו פאולו, אליאב קיבל  את המזוודה שלו, שהגיעה בדרך לא דרך למלון שלנו. ממריאים למפגש המרגש עם בוניטה בסיאודד של אסטה שבפראגוואי..
בשדה התעופה באיגואסו מחכה לנו נימפה חביבה עם שלט AMIR , שאמורה להסיע אותנו לבוניטה בפראגוואי. מסתבר שהיא אישתו של פאבלינו, מנהל המוסך בו שמרנו את בוניטה 10 חדשים. מיד מצטרף גם אבא שלו שהוא הנהג-סבל. חום איימים, המזגן לא עובד. שעתיים נסיעה בפקק שעל הגשר שמוביל לפראגוואי, אנחנו מגיעים למוסך ומתרגשים לחבור לבוניטה שלנו.

אפשר להגיד שסיימנו את חימום המנועים ואנו בשלים להרפתקאות שהדרך תזמן לנו.
בגילנו.אנחנו הרי כבר יודעים שמה שחשוב באמת זו הדרך ולא המטרה.