מגובה הפסגה האוויר מתחיל להיות דליל

אנחנו בלב הרי האנדים של צפון צ'ילה, בוליביה וארגנטינה. חצינו אותם במעבר ג'אמה מארגנטינה לצ'ילה. מעבר הרים בגובה 4900 מטר וחנינו בסאן פדרו דה אטקמה. בירת הטיולים של מדבר אטקמה. בוניטה שיחקה אותה בגבהים של האנדים. נוסעת יותר לאט אבל סוחבת… הייתי מאוד מודאג מיכולות הנסיעה בגובה כי כשהאוויר דליל יש ירידה משמעותית בכח והרכב נוטה להתחמם. בוניטה צלחה את המסע בגבורה. ואיתה גם גורלי, שנהג את כל המעבר. תכלס, עלינו וירדנו 3,000 מטר בגןבה ביום אחד במסע של כ400 קלומטר.

הנופים היו מרהיבים. השלג עדיין לא נמס  והיה מצוי בכל מקום גם בצידי הכביש.

הגענו בחושך לסאן פדרו.  נפגשנו עם עפרי אשל, האחיינית האהובה שלי שחברה אלינו מארקיפה, פרו. עפרי הצטרפה אלינו ל 10 ימים. כיף גדול. התמקמנו בקמפינג.  עיירה מלאה בתיירים מכל העולם שבאים לחוות את מה שיש למדבר היבש בעולם להציע. וברוך השם יש לו הרבה. אנחנו שכרנו מדריך פרטי שמו אליעזר והוא התלווה אלינו והסביר לנו על ההיסטוריה גיאולוגיה וכל מה שצריך לדעת על המקומות בהם ביקרנו.

בנוסף,
לקחנו טיול של 4 ימים בגיפ  לבוליביה, לדרך הלגונות הצבעוניות ולסלאר דה אויוני, ימת המלח הגדולה בעולם. שטחה מחצית משטח מגענת ישראל גורלי ואנחנו כבר עשינו את המסלול הקסום הזה לפני 30 שנה והחלטנו שגם עפרי ואליאב חייבים לעשות אותו, אם אנחנו כבר כאן.
עוברים את הגבול לבוליביה ועולים על גיפ עם בראיין הנהג שלנו.. אני מגלה ששכחתי את המצלמה בבוניטה, כמובן שאת הזום לא שכחתי. .אני באבל שיעבור תוך כמה שעות… אנחנו בגובה 4600 מטר.. הטיול כולו מתבצע בגבהים מטורפים של 3600 עד 5000 מטר. האוויר דליל, הטמפרטורות נמוכות מאוד – מינוס 10 בלילה עד 5 מעלות ביום. בגבהים הללו האוויר דליל, קשה לנשום וכל הליכה קטנה מלווה בהתנשפות של מאמץ כביר. אנחנו לוקחים כדורי גובה, בניהולה של עפרי. עפרי השתלבה בטבעיות בקבוצה שלנו והפכה לחלק משמעותי ומרענן בטיול של הזקנים…
מתחילים בשתי לגונות, סמוך לגבול .
אחת לבנה, השנייה ירוקה , בלנקה וורדה… בלגונות עופות מים וקצת פלמינגו. הלגונות שחלקן קפאו מונחות להן תחת הר געש מושלם ומושלג..
והההרים סביב מלאים בשלג, בצבעי סגול אדום כהה.

מתחילים בנסיעה. אחרי שעה, בום טראח.. בשניה הגיפ סוטה שמאלה, ונכנס בערמת חול בצד הדרך. אני מביט שמאלה ורואה את הגלגל הקדמי שמאלי מתגלגל לו משמאל לכביש. פשוט לא היה מחובר טוב. באופן מפתיע תוך פחות משעה החברה חיברו את הגלגל על 4 גוזונים ואנחנו ממשיכים בנסיעה.

הנופים לא אמיתיים. ארוחת צהריים במעיינות חמים. בחוץ אפס מעלות ובמיים נעים.

יחד איתנו קבוצה של צעירים סלובנים, חברים של לוקה דונטיץ, הולכים עם מכנס קצר ונעלי ספורט…  סטודנטיות גרמניות צעירות ומצודדות מאוניברסיטת מינכן.. אחת מהן יפיהפיה בגובה 190 סמ שכונתה הג'ירפה והיא שוייכה לגורלי שנדלק עליה..סיכמנו שאם הוא ימצא סולם אנחנו נדאג לכל היתר…. (עוד נשוב אליה…)

ושני גיפים של חברה צעירים שמחים וקולניים  מברזיל .אחרי הצהריים מגיעים לאגם אדום. כן אדום מהבקטריות המצויות בו. לגונה קולורדו. הוא מלא בפלמינגו ורודים – אדומים.

האוויר דליל, קשה לנשום, קור מקפיא עצמות, מלונות פשוטים בלי חימום. אבל המראות בלתי נשכחים. ישנים במלון נידח, לא מחומם, מנוהל על ידי גברת נו איי. בתרגום מספרדית לעברית 'אין' .כל בקשה נענית בתשובה – נו איי –  לא מיים חמים, לא וויפי לא נייר טואלט..נדה….
בבוקר יוצאים לכיוון הסלאר דה אויוני. עוצרים לצהריים בתחנת רכבת בגובה 4000 מטר. שותים בירה ורוקדים . אליאב ויעל קורעים את הרחבה ביחד עם הגרמניות והחברה מברזיל…

השמש מתחילה לרדת ואנו נכנסים לסלאר. לאי הקקטוסים שנמצא באמצע המלחה. מגיעים בדיוק בשקיעה. מחזות שלא מהעולם שלנו.

למחרת משכימים קום, 4 בבוקר. מנסים להגיע לחלק בסלאר שעדיין מוצף במיים כדי לחוות השתקפות מושלמת עם הזריחה אבל  פנצר של אחד הרכבים, שהספייר שלו גם הןא מפונצר, גרם לנו לאחר טיפה אבל החוויה הייתה לא פחות ממדהימה, למרות  הטמפרטורה הנמוכה של מינוס 7 מעלות.

ממשיכים לארוחת בוקר במלון שבנוי כולו מלבנים של מלח. פתאום אני רואה  סולם, אני פונה לגורלי ושואל אם עדיין יש עניין בג'ירפה. לצערו של גורלי הסולם שימש את הטייח שמטייח במלח את קירות המלון, והוא לא הסכים להשאיל לנו אותן

משם לעיירה אויוני , סיור קצר בשוק המקומי, בית קברות לקרונות וקטרים ישנים ומתחילים בדרך חזרה לסן פדרו. חזרנו תשושים אבל מאושרים מחוויה בלתי נשכחת.

חזרנו לצ'ילה.. דיגמנו לעצמנו ארוחת חג מפוארת תפוח בדבש, סלטים טובים , דג מרוקאי נוסח שוש, אמא של אליאב , וגולש הונגרי, וסיפור חזק וטוב.
למחרת, שוב השכמה מוקדמת. נסיעה בדרך עפר נוראית של 100 קלומטר לשדה גייזרים ענק, השלישי בגודלו בעולם, שרצוי להגיע אלי בזריחה כשהטמפרטורות נמוכןת ואז יש אפקט מדהים של קיטור מכל השטח .
הפעם לא שכחתי את המצלמה ולשמחתי כמה פלמינגו ורודים חיכו לי באגמים לצד הדרך.

בערב יוצאים לתצפית כוכבים.. כידוע אנו באזור הטוב בעולם לצפות בכוכבים. 30 אחוז ממצפי הכוכבבים בעולם מצויים במדבר אטקמה  . ואני , חובב כוכבים מושבע לא יכול להפסיד את החוויה. בסיור מקבלים הסברים, צופים בטלסקופים גדולים בנוגה שבתאי וצבירי כוכבים יפים  .
אנו מבקשים חהנהג להזיר אותנו למלון אחרי שמבינים שייקח עוד שעה לסיים את הארוע. הנהג הופך עצמו לנהג אובר ותמורת 4 דולר מחזיר אותנו למלון, וחוזר לקבוצה.
למחרת יום אחרון אנחנו לוקחים אותה באיזי. מבטלים תכנית יציאה ליעד רחוק .ומתמקדים במנןחה.בכל זאת יוצאים לאיזו ברכה קרובה שמספרים שניתן לצוף בה כמו בים המלח. מגיעים, והשומרת אומרת שסולד אאוט… מנסים להתחנף לטעון שאנו מהעם היהודי ושסבלנו מספיק … כמובן שלא עוזר כלום. בסוף היא אומרת שיש עוד אגם וממליצה ללכת  אליו  ואנחנו משתכנעים. מגיעים לאגם מלח שהוא כמו מראה. כל הרי האנדים המושלגים שמעל סן פדרו משתקפים בו בצורה מושלמת. הנה מצאנו לנו מקרה שקרה לו ממש במקרה.

כמובן שמשלבים ארוחת בוקר מפנקת וחוזרים לקמפינג, לסידורים אחרונים ואריזות לפני פרידה מגורלי אליאב שחוזרים ארצה דרך לימה ומעפרי היקרה שנפגשת בלימה עם זוגתה לירח דבש בפרו.

עפרי מוסמכת לנהוג בבוניטה

אנחנו מביאים את החברה לעיר ממנה הם טסים , נפרדים בנשיקות דמעות  וחיבוקים וממשיכים למעבר הגבול בין צילה לפרו. להמשך ההרפתקאות שלנו..היעד, קוסקו.

מעניין את מי ואת מה נפגוש בדרך….