ליצ'פילד, מים, מגנטים וטרמיטים (ואקליפטוסים).

27 בספטמבר, ליצ'פילד, נורט'ן טריטורי

לפני הכל, פתרון לחידה שנשאלה לפני מספר פוסטים, הפעם נציג את התמונה של הדוב השחור באופן הנכון, וכולם יוכלו לפתור אותה (ותודה לחברת קנון על הזום…):

אכן , עטלף פירות בגודל של חתול קטן וביצים של שור לא קטן …

השעון מראה שהשעה שש ורבע בבוקר, אך למעשה כבר רבע לשמונה ,כי השעון זז קדימה בשעה וחצי. רעי עוד ישן. הנה עכשיו הוא בא לבקש מקושקשת ומקצר לי את האפשרות לכתוב.. סוף סוף מתעוררים בשעות הגיוניות. מכיוון שהחלטנו שעוברים למנוחה (בשבועות האחרונים היו עמוסים ביותר), אז יש לי זמן גם לכתוב קצת. עד היום אמיר היה היחיד שתוך כדי יום עמוס וקשה (שבו קמים בין ארבע וחצי ולחמש בבוקר), היו לו את הכוחות לכתוב את הבלוג (הוא מתמיד מטבעו בכל משימה וכמובן רוצה לזכות לנוח כבר בקבר).

הבוקר האחרון שלנו בווסטרן אוסטרליה התחיל כרגיל בחמש בבוקר. יקיצה טבעית, פותחים את ה"חלון" במיטה בקארוון ורואים מחזה יפיפה של אור השמש עולה על האגם. השתקפות של העצים במים הרוגעים. מביטים בזריחה עד שהשמש עולה. נזכרים בזריחה אחרת, מעל אגם אחר בצ'ילה (קרטרה אוסטרל). שם הבטנו באגם מהאוהל אומנם, אך לידינו חנה קראוון של זוג מבוגר שטיילו בנחת. אולי שם נבט הרעיון של טיול ארוך בקארוון..

אז כמו שניתן להבין מהכותרת, אתמול עזבנו את מדינת ווסטרן אוסטרליה, שבה שהינו מאז שהגענו. באוסטרליה חמש מדינות שלכל אחת מהן בירה והיא מנוהלת בשלטון מקומי. מדינת ווסטרן אוסטרליה היא הגדולה שבהן. במשך חודש וחצי, טיילנו במדינה זו ונהנינו ממגוון של חוויות ונופים. בדרך כלל, המעבר בין המדינות כפוף לבדיקת גבולות ובין חלק מהן לא ניתן להעביר אוכל טרי. עם זאת, נורט'ן טריטורי קיבלה את פנינו ללא הגבלה וללא ביקורות. במדינה זו, שכיאה לשמה משתרעת בצפון אוסטרליה, נמצאים כמה מהפארקים הגדולים והיפים מדינה. כפי שכבר נאמר, באוסטרליה הכל הפוך, לכן האזור הצפוני הוא האזור החם יותר, וגם האזור העני יותר של אוסטרליה, ובו גם מתגוררים רוב התושבים האבוריג'ינים (ילידי אוסטרליה המקוריים שכיום מהווים רק כ 2% מהאוכלוסייה)

אז מקוננרה נסענו נסיעה ארוכה אל העיירה קתרין (כ – 530 קילומטר) ואילו אתמול הגענו לפארק ליצ'פילד אחרי נסיעה "קצרה" של כ -300 ק"מ. כבר מעל לשבוע שאנחנו מתפללים לשלומו של המזגן בכל נסיעה. החום היגיע בימים האחרונים ל 42 מעלות והובטח לנו שככל שנעלה צפונה, הלחות תמשיך ותעלה. אז אתמול, הפסקנו להתפלל, כי המזגן שוב שבק חיים. מה שכן, הצלחנו בשארית הקליטה שהייתה בדרך, לדבר עם מוסך בדארווין, לוודא שיש לו את החלק החסר לנו ולקבוע איתו את התיקון ביום שני. אז אנחנו כרגע בלי המפלט של הרכב, אך בשלב זה הנסיעות לא ארוכות וניתן להעבירן בקלות.

אנחנו בפארק ששמו ליצ'פילד שנמצא כ -100 ק"מ מדארווין (בירת הטריטוריה הצפונית). החלטנו להיות פה שלושה לילות ונצל את הזמן גם לטייל וגם לנוח. עם המעבר לנורט'ן טריטורי השעון זז בשעה וחצי ולכן, השמש עולה בשעה וחצי מאוחר יותר ומאפשרת לנו לישון עד שעות הגיוניות. הפארק מלא במפלים וברכות יפיפיים שבורכו בשתי תכונות חשובות ביותר : הראשונה – אפשר לשחות בהם (בחלק גדול ממקווי המים (כולל הים) באזור זה, שוחים תניני מים מלוחים שבשר אדם חביב עליהם כמו כל בשר אחר), השני – הם קרובים לרכב ולא מצריכים הליכה ארוכה. יחד עם תכונות אלו, בא מאפיין נוסף – הם פופולארים ביותר ומגיעים לפה אוטובוסים של טיול חד יומי מדארווין. לכן, לראשונה מזה זמן ארוך אנו פוגשים בכמות גדולה של אנשים. אנו ננסה לבקר בבריכות הפופולאריות בשעות אחה"צ , בהן האוטובוסים מסתלקים (שעות הבוקר נמחקו מראש בשל הרצון למנוחה). מספר תמונות קטן ממבחר קטן של הברכות והמפלים בהם ביקרנו בפארק:

הפארק ידוע גם בשל סוגים שונים של קיני טרמיטים שנמצאים בו. פה ראוי להקדיש מספקר מילים לחרקים הקטנים הנ"ל (מספר מילימטרים כל אחד) שמצליחים לבנות מבנים ענקיים. לאורך כל הטיול מלווים אותנו קינים אלו. בדרכינו פגשנו מספר סוגים של קינים, שהשתנו בין השאר על פי הקרקע בה נבנו וכן על פי האזור. הקינים הראשונים שראינו, עוד באזור החוף, היו מבנה חצי אליפטי גדול בצבע אדום, אח"כ נתקלנו במבנים ארוכים ודקים יחסית. בבאנגל באנגל, נבנו במקומות מוזרים – על המצוקים ולפעמים גם מעליהם, מבנים חרוטיים בצבע אפור.

הנה דוגמא שהובאה בפוסט הקודם:

בימים שלפני ההגעה לפארק ליצ'פילד ליוו אותנו מבנים קטנים יותר (בגובה של פחות ממטר) שנראים בשדות כמו סדרת מצבות, אף שאינם ישרים. חלק מהם נראים כמו אנשים קטנים ולעיתים עוברי אורח אף שמים אליהם חולצה והופכים אותם לאנושיים עוד יותר.

בפארק עצמו נתקלנו בסוג חדש של מבנים – גדולים מאוד שיש להם צלעות כמו של רדייאטור (ובאמת הם מיועדים לקירור) ושמם קתדרלה:

אתמול היינו באתר מיוחד של קיני טרמיטים שנקראים טרמיטים מגנטיים. טרמיטים אלו, בונים מבנים דמויי מצבות – מבנה גדול מאוד בעל פני שטח ישרים שמופנים באופן מושלם מצפון לדרום. צורה זו מיועדת למנוע מהם להיות חשופים לאור שמש ישיר ובכך להגן עליהם מהחום. כך בשדה מופיעים סדרה של מבנים ישרים המופנים מדיוק לאותו כיוון. הטרמיטים הם יצורים עיוורים ולכן, לא היה ברור לחוקרים, כיצד הם מצליחים לקבוע במדוייק את הכיוון בלא שיוכלו לראות את אור השמש. מחקר העלה, שהכיוון נקבע על פי מגנט פנימי שיש לאותם טרמיטים בגופם (בדומה למצפן) ולכן כך נקרא שמם.

בצהריים שמנו פעמינו, אל אחד מהמפלים הידועים בפארק. האזור שבו מצוי המפל הוא ככל הנראה מה שהאוסטרליים מכנים יער גשם. מדובר באזור טרופי, שבו יש צמחייה רבה כולל הרבה עצים שאינם אקליפטוסים. מבלי להעליב, למי שהיה בג'ונגלים של האמזונס, זה יער גשם צעצוע, אבל בהחלט יפה והצמחייה מרחיקה מאתנו קצת את החום. היה מזג אוויר נעים יחסית (להערכתנו הטמפרטורה ירדה משמעותית לכ – 34 מעלות). המפל הוא יפיפה ונופל לבריכה גדולה. הילדים מצאו להם נקודות קפיצה גבוהות יותר ויותר. כצפוי, במפל היו הרבה אנשים, כולל קבוצות (פעם ראשונה שראינו חניה עם כל כך הרבה רכבים ואף אוטובוסים). ובסופו של דבר חלק מהאנשים קפצו מראש המפל (כ 12-15 מטר). מרחוק זה היה נראה לי הזוי, אבל כל מי שקפץ , יצא מזה בשלום (כולל בחור רודף תשומת לב שהתעקש להגיע וגם לקפוץ בתחפושת של שפן). כך גם הרווחנו מופע חינם. המשכנו בדרך ומצאנו בריכה צדדית לארוחת הצהריים.

על מנת להחדיר קצת תרבות לכל העניין, הלכנו לאתר נוסף שנקרא "העיר האבודה". למעשה מדובר בתצורות סלע מיוחדות שנוצרו באופן טבעי, אבל זה נראה כמו חורבות של עיר עתיקה. במסגרת חובתנו למנוחה, חזרנו בסביבות חמש , שלחנו את הילדים לבריכה, וצללנו לשלאפ שטונדה מבורכת (היה גם יום שישי כך שזה ממש התאים). בערב הכנת ארוחת ערב (הורים), וסרט במיטה של שי ורעי (כל הילדים).

בשל האנרגיה של השנצ' , נשאר עוד כוח להשתמש קצת בגיטרה של נחשון ולשיר, (אני תוך כדי עשיתי קובות לארוחות של הימים הבאים).

היום הילדים החליטו לא ללכת לטיול ולהישאר בקארוואן ליום של בריכה ופסטיבל סרטים. אז יש לנו סוף סוף יום למבוגרים בלבד. הנה כולם מוכנים ואני הולכת …

כבר שבע וחצי בערב, ארוחת ערב מתבשלת. היום היה יום נהדר שבו נסענו רק המבוגרים בחלקו הראשון של היום. נסענו לטיול בדרך של ארבע על ארבע . על פי טיפ שקיבלנו מזוג מבוגר שטייל פה, בדרך זו אפשר לראות הרבה יותר תילי טרמיטים מגנטיים ממה שראינו אתמול בנקודה המתויירת והידועה יותר. מסתבר כי הם אומנם צדקו. מרגע לרגע נגלו עוד ועוד תילים כאלו וגם תילים בצורת קתדרלה, שסחטו מאיתנו קריאות התפעלות מחודשות ובעקבותיהם עצירה וצילום. .בסופו של דבר, יצאו כמה תמונות שממחישות את המחזות:

בסוף הטיול הגענו (איך לא) אל מסלול שהוביל לסדרה של בריכות אחת מעל לשנייה. השבנו את נפשנו במים הנעימים. אמיר העז וקפץ מבריכה אחת לשנייה ואף אני אחריו אזרתי אומץ וקפצתי.

חזרנו לקמפינג לאחר הפסקת קפה חביבה ומצאנו את הילדים לקראת סופו של הסרט. לקחנו אותם והמשכנו לבריכה נוספת. כל ההליכות בפארק עוברות בתוך יער הגשם, מה שעושה אותן נעימות יותר וגם יותר יפות. ליער הזה יש רעש משלו – רעש של זמזום מתמיד, המגיע בעיקר מהצרצרים והציקדות וגם בוודאי מעוד מינים מסוגים שונים. כמובן גם המון תוכים שמפריעים את השלווה המזמזמת הזו בקריאות רמות. את הקולות לא נוכל להעביר, אבל צירפנו קצת תמונות להמחשה: