עוד שבוע, מי היה מאמין…
אנו בישורת האחרונה, למרות זאת השגרה השוטפת של החיים לא מרפה לרגע, והקצב הולך ומתגבר….
התחושה היא כאילו שום דבר לא הולך להשתנות בעוד שבוע. אין דקה להתרגש לקבל באמת את פניו של השינוי הדרמטי שהולך להתחולל. התחושה מזכירה את סצנת הסיום של הסרט תלמה ולואיז – נוסעים ב-100 קמ"ש אל פי התהום כאילו הוא לא קיים (במקרה שלנו אנו כמובן מצפים להמראה ולא, חס וחלילה לנפילה הבלתי נמנעת…). כך גם אנו – המשימות של השגרה לא מניחות לרגע, כאילו שבעוד שבוע, הכל ימשיך בדיוק אותו דבר, בעבודה, בעניינים של הילדים וכדומה.
אני כבר משלים עם זה שרק ביום חמישי בערב, לאחר שיסתיים שבוע העבודה, ולאחר הופעת הבר מצווה של שי, הכל יחתך באחת. אז באמת יהיו לי שלושה ימים לעכל את מה שהולך להתרגש עלי בחצי השנה הבאה. עד אז ממשכים בתנועה קדימה, במלא הקיטור.
ביום שישי הייתה לנו הזדמנות נהדרת להיפרד מכל כך הרבה חברים טובים שללא ספק יחסרו לנו בחצי השנה הקרובה. זכינו להיות עטופים בכל כך הרבה חברים – אנשים טובים ומפרגנים. אין תחושה טובה מזו. הלב מסרב להתרגל לזה, וטוב שכך !.
אני בטוח שהזיכרון המתוק מיום שישי בלילה יחזק אותנו ברגעים הפחות קלים של המסע ויעורר בנו ערגונות חזקים לכל החברים ולמולדת. אני מבטיח שנפגש שוב בט"ו באב הבא, באותו מקום ובאותה שעה.
תודה לכל מי שבא וכמובן לצליל בירן, ולעשר אצבעותיו, שמפליאות ומדהימות אותנו כל פעם מחדש .
את הפוסט הבא אכתוב ככל הנראה משדה התעופה, שהרופאים המליצו לי עליו….
שבוע טוב
4 תגובות
אשל יקירי
השבוע הזה יחלוף לאט למרות שהימים יעברו מהר. עוד כמה מסיבות פרידה אחרונות ואתה יוצא לדרך.
המון תודה על ערב נוגים נוסף מדהים.
אמיר יעל, תודה על עוד ערב נוגה שהיה כייף בו ואני שמח שהחלטתם לא לוותר ולשמור על המסורת. תהיו בטוחים שנחכה בצפייה לשנה הבאה. בהצלחה בטיול
מתענגים על הכתיבה. נרגשים אתכם.. ומודיםעל ההזדמנות לשיר לאור ירח כל שנה…. אוהבים
משפחת אשל היקרה. לא זכינו להשתתף בערב, אשר שמענו מיודקה חזין, שהיה מקסים ומרגש , על אף שמאד רצינו להגיע. אנו קוראים בשמחה ובהתרגשות את העדכונים שאתם שולחים במייל וכל שנותר לומר: שאפו!! הכל כל כך עמוק וחברי, כמו שצריך! שיהיה בהצלחה ובכיף. נשמח להשתמע ולהתעדכן. לוסטיגמן.