בעיות תקשורת וחיות אחרות

יום רביעי 22/8, שעה 8:30 בערב.

אנו בעיירה ששמה דנהם המצוייה במרכזו של מפרץ הכרישים במערב אוסטרליה. זו נקודת הישוב הכי מערבית באוסטרליה. עייר זו מרוחקת כ-300 קלומטר מכל נקודת ישוב. אני במיטה, שוכב ליד רעי כדי שירדם. שי כבר נרדמה. יעל קוראת ספר (השני שלה). היום התמקדנו בבעלי חיים ימיים שחיים כאן, בעיקר דולפינים, אותם ראינו במרחק מטרים ספורים מאיתנו, וגם צב ים אחד גדול, וחווה לגידול פנינים.

השינוי המשמעותי ביותר הוא שעברנו מחורף לקיץ. ממש כך. אם לפני שלושה ימים עוד ירד עלינו גשם והיה קר, אז עכשיו ביום 26 מעלות ובלילה קריר. השמיים כחולים, אין ענן, והשמש מלטפת ומחממת. פשוט נעים בחוץ.

עובדה זו חייבה אותנו להחליף מלתחה. מכיוון שרוב בגדי הקיץ שלנו היו בבוידם – בצימידנים על הגג, הקדשנו היום שעתיים להצרחה של בגדים – העברת בגדי ים ובגדים חמים לקרוון והעלאת בגדי חורף מהקרוון לגג. מאחר ואפשר לומר שזו עונת מעבר, כלומר יהיה הרבה יותר חם בהמשך ועדיין צפויים לנו ימים ולילות קרים, אנו נדרשים להשאיר בארונות בגדים חמים. כנראה שבעוד שבועיים נבצע הצרחה נוספת.

בשלושת הימים האחרונים היו שיבושים רבים בתחומים מגוונים. חלקם נפתרו, חלקם בדרך לפתרון, חלקם יפתרו בהמשך, וכנראה שחלקם יוותרו ללא פתרון. שיבושים אלו הציפו לא מעט מתחים אשר מתפוגגים אט אט, גם מתוך הבנה שאלו החיים וגם מתוך אופטימית וגם משום שבסך הכל מדובר בעניינים שוליים. הנה מספר דוגמאות:

הטלפון שלי, אותו רכשתי בפרת מחברת אפל לפני שבועיים התקלקל פתאום (לשמחתי יש אחריות מלאה). ניסיונות של תמיכה באינטרנט מול החברה העלו חרס (שעות של צ'אטים עם איש תמיכה שנמצא בארצות הברית ומנסה לעזור לי…) והתברר שצריך להחליף אותו. הבעייה היא שהחברה דורשת שאביא את המכשיר לחנות הקרובה שלהם שנמצאת בפרת', חמישה ימי נסיעה ממקום המצאנו. ע"פ המסלול המתוכנן לנו החנות הקרובה הבאה מרוחקת מאיתנו כ4000 קילומטר, ונמצאת בחוף המזרחי, אליו נגיע עוד חודש וחצי… שני הפתרונות לא באים בחשבון.

האוסטרלים מרובעים ולא יכולים לחשוב על שום אלתור. אחרי דין ודברים ושיחות על מנהלי מחלקות הוסכם שהטלפון ישלח לנחשון בדואר (יגיע רק עוד שבוע) הוא יחליף אותו ויביא אותו אלי בפגישתנו הצפוייה בראש השנה. אכן היום סרתי אחר כבוד לסניף הדואר המקומי ארזתי את המכשיר ושלחתי אותו למלבורן. באותו יום התקלקל גם הטלפון של שי כך שיומיים היינו כמעט "מנותקים" דבר שלעניות דעתי הוא לא כל כך שלילי אבל, העובדה שאנו נוסעים בכבישים מבודדים דורשת שיהיה לנו מכשיר נייד פעיל למקרה חירום. לצערה של שי לטלפון שלה אין אחריות והיא נותרה ללא מכשיר…

הקרוון בסך הכל עומד במעמסה, פה ושם תקלות קטנות שנפתרות בעזרת הלדרמן שקיבלתי מצוות המשרד המסור שלי וארגז הכלים שהכנתי לעצמי ובו מפתח שוודי, ג'בקה, כמה מברגים, שני פטישים ופלייר פטנט. מדי פעם אני קונה אום, פין פציל, ומחזק ומהדק כל מה שצריך. אין לי ספק שעוד יבואו תקלות רציניות שנאלץ להתמודד איתם בגבורה.

קרל עבר טבילת אש בשטח. נסיעה בשטח חולי מאוד. נכנסנו לדרך שטח ליד ערוץ נהר (בלי הקרוון כמובן) ותוך זמן קצר התברר כי מדובר בדרכים עם חול עמוק. רוקנו אוויר מהגלגלים (בעזרת הלדרמן) ובדקנו לחץ עם הקומפרסור שנחשון השאיל לנו. קרל צלח את הדרכים כמו גדול, ונראה היה שגם הוא נהנה. המחיר, האנטנה נשברה כתוצאה מפגיעת ענף וחוסר תשומת לב שלי. מכיוון שאנו לא שומעים רדיו, זה לא ממש מעציב אותנו (למעט העובדה שיעלה לנו כסף לתקן את זה בסוף הטיול). חוץ מזה, המזגן, שלשירותיו לא נזקקנו עד עתה, לא ממש מקרר ונאלץ לתקן זאת בעיר הקרובה אליה נגיע עוד יומיים.

כמו שאומרים, לא זו אף זו, מדריך הלונלי פלנט שלנו שהוא התנ"ך שלנו, איתו התכוננו לטיול במשך שנה, ובו סומנו כל המקומות שאנו מעוניינים לבקר בהם, נשכח בתחנת דלק המרוחק מהמקום בו אנו נמצאים כ-200 קילומטר. על מנת לשחרר מתחים לקחתי את האחריות המלאה על התקלה. מיד כשהגענו התקשתי לתחנת הדלק (שמרנו לשמחתנו את הקבלה של הדלק) וסוכם כי בדרך חזרה (90% מהדרך אנו אמורים לחזור בין כה וכה כדי להמשיך במסלול צפונה) נאסוף אותו.

יעל גם טוענת שהמיקרוגל הפסיק לחמם. עניין זה עדיין לא נבדק על ידי כך שאני לא יכול לאשר או להכחיש.

מעבר לדברים הללו, אנו עוברו עלינו חוויות לא מעטות, הטבע (שנחשון אומר שבאוסטרליה לוקח זמן להתאהב בו) תוקף אותנו מכל כיוון. בעלי חיים, צבעי הטורקיז של האוקיאנוס ההודי המנוגדים לחול האדום של היבשת ועוד:

כאן רעי ואני מחפשים (לשוא) ליוויתנים.

אותו מקום רק מזווית אחרת…

מחר אנו יוצאים לטיול שטח (בלי הקרוון) לנקודה הצפונית ביותר בחצי האי בו אנו נמצאים. מדובר בנסיעה בדרכים חוליות ואני מקווה שהיא תעבור בשלום.

יום חמישי, 23/8:

אנו חונים על חוף הים, לידינו עוד 4 קרוונים, אין חשמל אין כלום, רק ים, שקט, מעלינו חופה של כוכבים, שביל החלב בוהק בלובן מסנוור כמעט, אנחנו אחרי ארוחת ערב – בישלתי גולש, יעל עשתה סלט ומרק עדשים, הילדים שטפו כלים (זה אמיתי?) ועכשיו הם משחקים / רבים במיטה שלהם,

אני יושב בחוץ על השולחן עם הפנים לים . הנה כמה תמונות מהמקום הקסום הזה וזה שלידו:

עברו עלינו היום דברים מעניינים, וכמובן גם תקלות למיניהן. למעשה היום היה טיול השטח המשמעותי הראשון שלנו. נסענו עם קרל לכבוש את חצי האי פרון, נסיעה בחול עמוק שמחייבת הורדת לחץ אוויר בצמיגים ל-15 psi.  לאחר הורדת הלחץ קרל עבר כל מכשול וכל דיונה בלי להתאמץ. נסיעה של כ-50 קלומטר לכל כיוון. הגענו לשפיץ, והתגלה לנו נוף מהמם, להקות של ציפורים על החוף אבל מלא זבובים, אבל מלא. בדרך רעי צועק פתאום לעצור כי הוא ראה זיקית (יש לו עיני נץ לילד !!). הזיקית התגלתה כלטאה גדולה (ארבעים סנטימטר, שהיא סוג של דרקון)

אחר כך עברנו עוד מספר רב של לטאות גדולות שאת חלקן הצלחנו לצלם.

בדרך חזרה עברנו בבריכה עגולה של מים מעיינות חמים, שם פגשנו בחור אוסטרלי מעניין שסיפר לנו שהוא עובד בחווה לשליית סרטנים, והסביר לנו איך עובדת החווה ואת שיטות התפיסה של הסרטנים במרחק 50 קלומטר מהחוף בעומק של מאה מטר. שיחה מעניינת ביותר עם אדם שבא, כמונו לטבול במים החמים לאחר נסיעה מתישה בחול.  בסופה של שיחה הוא עוד אומר לנו שהמדינה שאנו חיים בה היא אחת מהמדינות הכי מעניינות בעולם, בעיניו, ועד כמה שהוא מעריץ את העם היהודי.

עוד תמונות מהטיול לכיבוש קייפ פרון:

חזרנו לעיר דנהם, מתוך כוונה להירתם לקרוון, לעשות השלמת קניות ולצאת לקמפינג בו אנו נמצאים.

הורדתי את יעל בסופר, ורעי ושי איתי לעזור לי להירתם לקרוון. רעי יורד לכוון אותי ברוורס לפתע הוא בא ואומר, "אי אפשר לגרור את הקרוון, אין את מה שמתחבר אליו". נראה שהוא בלחץ רציני. אני יורד ורואה שהיצול שלנו, שמחובר בפין עם פין אבטחה, איננו, כנראה עף בנסיעה. מה עושים? רעי מסתכל עלי, ואומר, מה יהיה, איך נצא מכאן. אני כמובן, אופטימי, בלי שמץ של מושג כיצד פותרים את הבעייה, אומר מיד אל דאגה , נפתור את זה בקלי קלות. נסעתי לחנות לכלי עבודה והסברתי להם את הבעיה, המוכר המזוקן והשמן יצא איתי החוצה לקרל מסתכל ואומר, no wory, מה הבעייה, יש לי את החלק שנפל לך. תוך דקות אנו מחברים יצול חדש, כולל הפין שמחבר, ומיד נוסעים להירתם לקרוון. יעל כמובן מבואסת מאובדן של 182 דולר אוסטרלי. אני, שמוצא בכל דבר רע את הטוב (וועדת המים…) חושב לעצמי שמזל שהיצול נפל כאשר היינו רק עם קרל ולא כשהיינו רתומים לקרוון, בנסיעה בכביש ראשי, במהירות של 90 קמ"ש.

בדרך עוד עברנו ליד קיפוד עם אף ארוך שהוא למעשה חיית כיס, שאני לא זוכר איך קוראים לה, אבל זו פעם ראשונה שאנו רואים אותה.

התמקמנו בקמפינג. שוב שקיעה מהממת ואנו מבצעים צילומי צלליות על רקע השקיעה:

השעה 21:00, אני הולך לישון. מחר יום נסיעה, אנו צריכים לאסוף את המדריך של אוסטרליה ששכחנו בתחנת הדלק לפני שלושה ימים, לתקן את המזגן, ולעשות קבלת שבת וטפ"ש.

מחרתיים נגיע לקורל ביי, שם נתחיל את פרק הצלילות שלנו והמפגש עם החיים מתחת למים.

יום שישי (שיתברר בהמשך שהוא בעצם יום שבת)

הפעם כותבת יעל

אז היום שוב עמדה בפנינו נסיעה ארוכה עד לעיר המחוז . בסה"כ עיר של כעשרת אלפים תושבים שלנו נדמית כעיר ענק ואנחנו ממתינים לה על מנת לסדר את כל הדרוש תיקון ולהצטייד ולבאות.

התחלנו את היום בנסיעה לחוף הצדפות. מדובר בחוף ים שבו במשך שנים הצטברו צדפות במגיעות עד לעומק של כחמישה מטרים. אין בכלל חול בחוף רק צדפות קטנות ולבנות. אנחנו העפנו צדפות לים ואמיר כמובן צילם:

בספר שקראתי מזמן (אלטנויילנד? אנא תשובתכם), סיפרו על אמא שהיתה הצלמת של המשפחה ולכן לא היו בכלל תמונות שלה… אז למדתי ומידי פעם אני מצלמת את אמיר , שיראו שהוא גם נכח באירועים. כבוד שתמונה שלי נכנסה לבלוג.

לאחרונה קיבלתי (מאמיר) רישיון לנהוג. אז אני משתדלת להתחיל בנהיגה על הבוקר, כי בצהריים אני נוטה לישון ועדיף שזה לא יהיה על ההגה.. אז נהגתי את נסיעת הבוקר כ 150 ק"מ. אז הגענו לצומת ממנה פנינו לכיוון מפרץ הכרישים לפני כמה ימים. אמיר הלך להביא את הספר אוסטרליה בעברית (רק 100 ק"מ הלוך חזור), ואנחנו הכנו ארוחת בוקר (שקשוקה וסלט)

אז נסענו עוד 200 ק"מ במטרה להגיע לעיר המחוז עוד ביום שישי שבו עוד עובדים פה. מתחיל להיות חם ולנסוע בלי מזגן, נהיה לא פשוט.  הדרכים די טובות ונוסעות בהן משאיות ענק שנקראות road train זו בעצם משאית שנושאת עימה מספר עגלות. היה עוד בוקר, לפני מנוחת הצהריים שלי , כשעקפה אותי משאית כזו עם ארבע עגלות. נסעתי עם הקראוון במהירות של 90 קמ"ש, מה שלא הפריע לו לחשוב שאני איטית מידי. העקיפה פשוט לא נגמרת והאמת – די מפחיד.

 בשתיים בצהריים הגענו לעיר עם רשימת סידורים ארוכה , שהתקצרה בין רגע כאשר התברר שהיום יום שבת והחבר'ה כבר יצאו למנוחת סוף השבוע שלהם. מזל שהסופר עוד היה פתוח. הצטיידנו כהוגן. אני ושי עשינו קניות בזמן שאמיר ורעי תדלקו ומילאו מיכלים.  לעשות קניות זה קשה, כי מצד אחד אתה רוצה להצטייד כהוגן, כי זה קשה להשלים כל יום מצרכים ובנוסף במקומות הנדחים יש מעט דברים והכל יקר. מצד שני – המקום בקראוון מצומצם ואי אפשר לאגור. אז בניגוד למנהגנו, מילאתי עגלה וכל העת חששתי מתגובתו של אמיר (לא כל כך גדול, אין מקום וכדומה..) כשההוא היגיע הייתי מוכנה והודעתי מראש שהאחסון של כל המצרכים על אחריותי. כל זמן הקנייה הרצתי בראשי את כל מקומות האחסון הסודיים בקרוון ומה אפשר לאחסן בכל אחד מהם. למרות פקפוקיו של אמיר, בכוחות משותפים אני ורעי הצלחנו במלאכה.