דברים שרואים משם – כתב אליאב

נפלה עלי ״תוגת המנצחים״ – ניחוח קל של עצבות, שמרחפת באוויר בין כל הטוב והיחד הזה. מריחים את הסוף, גורלי ואנוכי התחלנו לארוז …

תיכף נפרדים, הכל לפי התוכניות, אשל ויעל ממשיכים לקוסקו פרו, גורלי ואני טסים לעוד יומיים בלימה (מולדת הסביצ׳ה) לקרוע את העיר הגדולה ומשם חזרה ארצה, נחיתה בנתב״ג בשישי בוקר,

 עולים על הרכב וישר לערב חגיגת ה- 60 של ברוורמן בערבה… מה אנחנו פרייארים ? שאנחנו לא נגיע… 💥😉

המקומות מדהימים מיוחדים וייחודים, התמונות מרהיבות, הצבעים מעלפים, המרחבים אדירים, הריחות נהדרים, המאכלים טעימים, המקומיים מרתקים, ועוד ועוד ועוד….

אבל בינינו, בואו נדבר קצת על ״מאחורי הקלעים״ של התמונות – מה באמת באמת צריך, כדי שטיול כזה של שלושה חברים ועוד זוגה אחת, בקופסת ״אוטו בית״ /קראוון, 24/7 , במשך כמעט ארבעה שבועות, לאורך אלפי קילומטרים ומספר מדינות, באמת באמת יצליח

חברים טובים – שמוכנים ויעשו הכל, אבל הכל אחד בשביל השני, על-מנת שלאחר יהיה יותר קל, נעים, נוח וטוב בדרך, תודה עליכם – גורלי ואשל ❤️.

זוגה אחת – יעלי היקרה, שהצטרפה אלינו אחרי שבועיים של מסע ובתבונה נשית מצאה בדיוק את מקומה. דואגת לאמיר ולנו בצורה מדהימה, סחבה עבורנו עלי לואיזה וזוטה לבנה מהארץ, מבריחה אותם בגבול הצ׳ליאני והבוליביאני והכל רק כי היא יודעת שככה אני שותה את התה שלי או מציעה לי ב 6- מעלות בגובה 4,800 מטר, טייטס תרמי של שי מגיל 12 שמגיע לי עד הברך…., ולי מה נותר לעשות חוץ מלהרפות, לחייך להודות ולחבק …. ❤️

ומעל הכל, אחד יחיד ומיוחד – אשלקה, שמנצח על כל החגיגה. חברים, זה לא פשוט בכלל בכלל העסק הזה – החל מתקלות טכניות בבוניטה ועד לדאוג לגורלי לשמיכה כרבולית נוספת שלא יהיה לו קר, בדרך להחליט על שינויי מסלול בתנועה, לנהל זוגיות, לספק הרצאות העשרה לשני הבעייתיים בחבורה, לנהל זוגיות, לענות לשי ורעי לטלפון, להכין דג מרוקאי לפי מתכון של שוש בערב ראש השנה ומה לא….

אז לכל קוראי הבלוג של אשל, אם יש לכם אחד ״אשלקה כזה בכיס״ אז תצאו בלי היסוס לכל מסע איתו ופשוט תגידו לו תודה ותנו לו אחד נשיקה ❤️ את השאר הוא כבר יסדר, ואם אין לכם אז תדאגו לעצמכם ומהר… אנחנו זכינו.

ואם הוא יסכים לקבל אותנו ? נפגש בלג המשותף הבא שלנו איתו, עוד כמה שנים… איפשהו בדרך לאלסקה…מתחננים אשל…. ?? 💥🙏 !!!

לסיכום, וכמחווה לחברים, לחברות ולדרום אמריקה שחייכה אלינו, אני מניח לכם כאן קטע קטן משירו של המשורר הצ׳ליאני פבלו נאורדה, זוכה פרס נובל לספרות ושכל אחד/ת יקח מהשיר המלא את מה שהוא רוצה…..

אשל, תודה תודה שהזמנת אותנו לקחת חלק בעוד מסע מדהים שלך, חלק ממסלול הפאן-אמריקה……

סה״כ היה טיול בסדר….🤩

ואל תשכחו ללכת להצביע נכון, כך שאולי עוד תשאר לנו מדינה וארץ ונוכל להמשיך לטייל…..

נ.ב
לא יכולתי להמנע מלהוסיף לאשל פיסקה לבלוג, נכתב יומיים לאחר החזרה –
חזרנו מברוורמן בערבה מרוצים מאוד מאוד ורצוצים מאוד מאוד, בעודי נרגע בחוף הים התל אביבי, זכיתי לתמונה שאין, אבל אין, באף מקום אחר בעולם (גם אשל לא מצא…) אז קבלו בבקשה …כי פשוט, למרות הכל ועל אף הכל, אין לנו ארץ אחרת…..❤️

וזה (לצערנו) יש רק בחופי תל אביב המרהיבים, נערים לפני גיוס מתאמנים בשקיעה… אלונקה פתוחה ושקי חול על הגב…אין אין אין באף מקום בעולם…..

יאלללה לעבודה🪬.

אליאב