ההפתעה

כשתכננו את הלג הזה, אמיר חילק משימות תכנון. כך שאמיר אחראי על כל החלק עד סיום הקרטרה אוסטראל ושאר הטיול מחולק בין ירון ועדנה ואני ורעי. ככלל המסלול תואם וידענו מראש מה פחות או יותר עושים. אמיר השאיר יום אחד ל "הפתעה" שהוא לא הסכים לגלות את טיבה. כל שהסכים להגיד, הוא שמדובר ביום שלם ושהיא מתחילה בבוקר בעיירה בשם פאורטו גדוואל.

לאחר שחווויתי את הקור והגשם הקייציים במלוא עוצמתם, העזתי לשאול אם יהיה קר בהפתעה וזכיתי בצמד המילים "קר ויקר" . כתוצאה מכך, ביקשתי לדחות את ההפתעה ביום, כי ביום שבת צפוי היה יום יפה בעוד ביום שישי גשום וקר. אז תכננו יום של הפוגה, שבו נסענו לפאורטו גדואל בגשם שוטף, טחנו אמפנדות והצטיידנו בחנות המקומית. מסתבר שהחנות היא נווה מדבר באזור, שבו קשה למצוא מצרכים, ומוצרים. בחנות הזו היה הכל ומוצרים איכותיים, כולל מוצרי מעדניה, פירות וירקות טובים, בשר וכו. אבל בעיקר כולל כלים נהדרים לבית וגם לקמפינג (שמחה לבנות – קנינו מתנות לקארוואן וגם לבית) ולבנים (כל מיני מחברים, חשמלים וכו). כך שיצא שבילינו בסופר כשעתיים, בסופן יצאנו מהעיירה התמקמנו בקמפינג יפיפה על גדות האגם.

בקמפינג זה יש מעין סלון סגור ובו תנור שעובד על עצים ואח עצים. רכשנו מבעלת הבית עצים וזו מיד הלכה לחטוב עצים וחזרה עם מריצה מלאה. הכנו ארוחת ערב, והתכוננו להפתעה.

אז ההפתעה היא כזו : נוסעים ברכב (שלנו) עד לנהר שמתחבר לאגם, שם עולים על ג'ט בואט (סירת מרוץ מיוחדת שמונעת על ידי מנוע סילוני ויכולה לשוט בנהרות שעומק המים שלהם הוא 20 ס"מ בלבד). שטים בה במעלה הנהר 45 דקות (30 ק"מ). יורדים מהסירה והולכים ברגל כשעה, עד לאגם שבו מחכה סירה נוספת. בקציהו של האגם יש קרחון ענק (למעשה 3 קרחונים נפרדים שתלויים מעל האגם) והסירה מביאה אותנו בסמוך אליהם. שם אוכלים ארוחת צהריים ומסתכלים על הקרחונים המדהימים מסביב, שמידי פעם חלק מהם ניתק ומתנפץ ברעש למים.

כמובן כל הטוב הזה מלווה בצבעי מדהימים שנעים בין לבן, לירוק וכחול עמוק, הקרחונים שהם לבנים כחולים , ושמיים, שהיו באופן מפתיע ביום זה בעיקר כחולים ובהירים, כך שכל הצבעים התגלו במלוא תפארתם .

בתחילתה של ההליכה ראינו שני נהרות מתחברים, שכל אחד מהם בצבע אחר – אחד לבן והשני כחול ויצרו תמונה שכאילו לקוחה מיצירה של בינה מלאכותית, אבל היא ממש לא.

(תוצאה נוספת של היום הבהיר, היא שאני ורעי , שזלזלנו בשמש המלטפת והנעימה, נשרפנו בפנים ועד עכשיו אנחנו מתקלפים.. רעי אף נשרף מאחורי האוזניים, מקום שכלל לא ידע על קיומו)

החוויה של השיט בגט בואט מול הזרם היא חוויה מיוחדת, שבה הסירה מתפתלת בנהר ומאיצה בו במהירות נגד הזרם. מסתבר שהחברה שבה נסענו היא היחידה המוציאה את הטיול הנ"ל. לצורך הגישה במעלה הנהר, החברה "הכשירה את הדרך" כולל הבאת כלים כבדים והזזת סלעים בנהר, כדי לאפשר את מעבר הסירה בנהר. ההליך הזה נמשך כ – 15 שנה ורק אז , לפני 6 שנים התחילו להוציא טיולים לפה. בממוצע יוצאים למקום רק 5-8 תיירים בכל יום במשך 4 חודשי הקיץ בלבד. כך שלמעשה מגיעים למקום מאות בודדות של תיירים בשנה. התחושה היא שאתה מטייל במקום שכמעט ולא דרכה בו רגל אדם.

במהלך ההליכה בין הנהר לאגם צעדנו בתוך צמחיה של שיחים נמוכים שברובם יש פירות יער. המדריך הסביר על הצמחיה הגדלה פה, שהיא כולה שיחים נמוכים, כי עצים לא יכולים לשרוד את הקור והרוח המקפיאה.

בסיום ההליכה נגלה לפנינו מחזה עוצר נשימה – אגם כחול מדהים ברוחב של 5 קילומטר ובאורך של 10 קילומטר שבסופו קרחון. במהלך השיט באגם, הסביר המדריך, כי קיימים למעשה שלושה קרחונים, היורדים מההר אל האגם. לאחד שיט יפיפה של כ 10 ק"מ, הגענו סמוך לקרחונים, טיפסנו על אחד הסלעים בקצה האגם, להפסקת צהריים.

במהלך ההפסקה כל כמה דקות שומעים צליל של חריקה ולאחריו התנפצות של חתיכת קרחון למים. העיסוק העיקרי בכל הזמן הזה, הוא הימורים מאיפה ייפול הקרחון הבא וניסיון לכוון אליו את המצלמה ולתפוס את הנפילה.

חזרנו את כל הדרך הנ"ל בחזרה (סירה באגם, הליכה, ג'ט בואט עד הרכב ואז חזרה לקמפינג המהמם שלנו).

אין ספק שההפתעה הייתה היום היפה ביותר טיול עד כה ואחד הימים היפים שחווינו מעולם.

כמובן שכבר למחרת חזר מזג האוויר המחורבן לשלוט באזור ועל כך בפעם הבאה.