חזל"ש

בפוסט הרציני האחרון תיארנו את העובר עלינו היה בעיר דנידין. שם פגשנו את קרייג שבא לסייע לנו בהחזרת הקרוון והרכב לכשרות.

קרייג נסע לחבר שלו במוסך בו היה הרכב לאחר שרכשנו בדנידין את החלקים שהיו דרושים (צירייה וחלקים שקשורים למערכת ההיגוי). אנו בינתיים טיילנו שלושה ימים באזור דנידין על היומיים הראשונים כבר סיפרנו. ביום האחרון בדנידין יצאנו לטייל בחצי האי אוטגו וביקרנו בטירה שבנה בנקאי מצליח לפני יותר ממאה ושלושים שנה (שלאחר מכן הצליח לפשוט את הרגל) . הטירה מפוארת ביותר ובנוייה בנקודה הגבוהה ביותר בחצי האי. נשקפים ממנה נופים מדהימים וכל הריהוט המקורי שלה נמצא בה. היה יום שטוף שמש וניצלנו את השמש לשתית קפה טוב בבית הקפה בטירה.

אחר כך יצאנו לחצי יום טיול ברכבת עתיקה שנוסעת מדנידין להרים. קו זה כבר לא פעיל והוא משמש להסיע תיירים בקו ההיסטורי. הרכבת מטפסת בערוץ הנהר ועוברת בגשרים ומנהרות בנוף יפה ביותר. קו הרכבת נבנה לפני יותר ממאה שנים. תחנת הרכבת שוחזרה והיא מקום מדהים בפני עצמו:

למחרת שכרנו עוד רכב (שלישי במספר) לשלושה ימים ויצאנו לכיוון קוונסטאון דרך הקצה הדרומי של האי הדרומי באזור שנקרא הקטלינים. מכיוון שהיה מזג אוויר נוראי – קר וגשום , קיצרנו את השהות שם ליום וחצי בלבד. בקטלינים ביקרנו במקום שנקרא נגט פוינט, מין שפיץ עליו בנוי מגדלור ובתחתיתו סלעים שבולטים מחוץ לים עליהם מתנפצים הגלים. בתחתית המצוק מקננים שחפים וציפורים אחרות וכמובן שיש שם גם כלבי ים רבים.

בסמוך למקום עולים לחוף פינגווינם צהובי העין עליהם פרטנו בבלוג הקודם. יעל ורעי זכו לראות מספר פנגווינים עולים מהים. זה היה שיעור בסבלנות לרעי ולשי משום ששי ואני נשברנו מוקדם, ורעי ויעל, שחיכו עוד חצי שעה זכו לראות את הפינגווינים הנדירים הללו (הנדירים ביותר בעולם שנותרו מהם רק 2000 פרטים) יוצאים מהים. ישנו באכסניה חביבה על חוף הים עליו מן הסתם מתגוררים כלבי ים. כאן רעי ושי משחקים פאזל בסלון:

אם אתה רוצה לטייל בניו זילנד אתה חייב להיות קשוב לתחזית מזג האוויר ולהתגמש בהתאם למזג האוויר הצפוי. מכיוון שתחזית מזג האויר ניבאה רעות לאזור הקטלינים ומאידך –בקווינסטאון היו צפויים כמה ימים יפים החלטנו לקצר את השהות בדרום האי הדרומי לחתוך צפונה לקווינסטאון, שהיא בירת האדרנלין של האי הדרומי. עוד לפני שעזבנו את הקטלינים ירדנו לחוף בו יש גזעים של עצים מאובנים מלפני 250 מליון שנה, שניתן לראותם בשפל. מכיוון שמזג האוויר היה קר מאוד רק רעי יעל ואני ירדנו לחוף (לשי היה קר) ושכחנו את המצלמה ולאף אחד כמובן לא יהי כח לחזור ולהביא אותה כך שצרבנו את התמונות בזכרון שלנו בלבד.

במקביל קרייג עדכן על התקדמות התיקון של הרכב והקרוון והתכנית הייתה שהוא יביא אותם לאחר התיקון לקווינסטאון, שמרוחקת שעה וחצי נסיעה מהמקום בו תיקנו את הקרוון. הגענו לקווינסטאון, התמקמנו באכסנייה ויצאנו לארגן לנו מנות של אדרנלין, כמצוות המקום. הוחלט על מספר אטרקציות – ג'ט בואט לכולם, בנג'י לשי, טרקטורון לרעי ועלייה ברכבל להר המשקיף על האגם ונסיעה במכוניות קטנות במורד ההר. קווינסטאון שוכנת על שפת אגם קסום בצבע טורקיז מוקף בהרים גבוהים. מדובר בעיר שורצת תיירים ובעיקר תרמילאים שבאים לבלות לשתות ולחגוג בה. הכל בעיר סובב סביר אטרקציות כמו בנג'י צניחה חפשית, טיולים אתגריים בקניונים, ראפטינג, אומגות ועוד כל מני המצאות של הניו זילנדים שאמורות להפחיד אותך ולהוציא מהגוף פרצי אדרנלנין.

ביום הראשון יצאנו לטיול בסירה שיש לה מנוע סילון והיא נוסעת במהירות אדירה בתוך קניון צר ביותר. על החוויה המסעירה והרטובה מספר רעי: "כשעלינו על הג'ט בואט נלחצתי והתרגשתי מאוד. ג'ט בואט זו סירת מרוץ שכל החברים שלי היו מתים עליה. הסירה הזו עושה פעלולים. הסבירו לנו את החוקים של הבטיחות והתחלנו לנוע. בהתחלה זה היה מפחיד אבל אחר כך זה היה אוסום כלומר מעולה. הסירה עושה סיבוב של 360 מעלות. וגם עושה סוג של חרק'ה. היא יכולה לנסוע בעומק של 10 ס"מ בלבד. היא נוסעת בנהר צר מאוד שקוראים לו שוטאובר. אני מאוד מאוד נהנתי מהשייט בסירה למרות שנרטבתי. אין ספק שזה היה שווה. בגלל שכל כך נהננו אבא ואמא החליטו לקנות לי ולשי עוד כרטיס את השייט הזה עשינו לבד. בתמונות שי ואני מאחור ומימין של הסירה"

ביום השני שי עשתה בנג'י. על החוויה מספרת שי:

"לפני הבנג'י אבא ורעי עשו טרקטורונים ואני ואמא היינו במלון. חפרתי לאמא במשך שעתיים שלמות שאני מתרגשת מאוד. נסענו לגשר שממנו עושים את הבנגי, אני חפרתי לאמא כל הנסיעה, וקצת כאבה לי הבטן מפחד… ראינו את כל האנשים עושים בנגי ונוגעים במים שבנהר, גם אני רציתי לגעת במים…
הלכתי על הגשר, הלבישו אותי במין שלייקס מצחיקים כאלו, וחיכיתי לתורי… ממש התרגשתי והייתי בלחץ.
שמו עליי את כל המכשירים האלו ממש ליד הסף של הגשר. ביקשתי מהם לגעת במים, אבל הם אמרו לי שאני כנראה שוקלת מעט מידי אבל הם ינסו.
נעמדתי על הסף של הגשר, המקום שממנו קופצים, ואמרו לי להסתכל למצלמות וחשבתי לעצמי – מה אתם אומרים לי להסתכל למצלמות עכשיו למען השם תנו לקפוץ כבר. ואז שאלתי את איש הצוות אם אני יכולה לקפוץ והוא אמר שכן וספר לי 3…2…1…. ואז קפצתי!!!
זה היה ממש כיף והרגשתי כאילו שאין לי כוח המשיכה ברגליים וזה היה ממש ממש כיף, והרגשתי ממש ממש טוב!!!!
אפילו שלא הצלחתי לגעת במים זה היה ממש אדיר ואני ממש אהבתי את זה ! ואחרי זה חפרתי לכל המשפחה במשך איזה יומיים שממש אהבתי את זה ואם אפשר עוד פעם !!!!"

הנה תיעוד חלקי של החוויה:

לפני:

הנפילה:

אחרי:

רעי יצא איתי לטיול טרקטורונים כשהוא נוהג לבד על טרקטורון ואני אחריו בטרקטורון משלי. כותב רעי: "זה היה ממש אדיר כי גם עשיתי חרק'ה וגם הרמתי גלגל. בהתחלה היה לנו אימון שבו נסענו בשלוליות בכל מיני סיבובים, כולל נסיעה בשיפוע. אחר כך נסענו בשטח וזה היה ממש כיף אבא ואני נהננו מאוד".

אחר הצהריים, מכיוון שהיה יום מקסים עלינו ברכבל להר שמעל העיר ונסענו במכוניות קטנות שיורדות במורד מכח הגרביטציה שימו לב לצבע של המים, זה אמיתי…:

ביום השלישי טיילנו קצת בעיר, ביקרנו בתצפית תת מימית מתחת למי האגם

ואחר הצהריים נפגשנו עם קרייג שהביא לנו את הרכב והקרוון כשהם תקינים. אכלנו עם קרייג ארוחת ערב מלכותית באחת המסעדות ובבוקר הוא נאלץ לנסוע חזקה לדנידין ולבקר את אחד הדודים שלו שנפל למשכב, כך שהתכנון שלנו לטייל ביחד באי הדרומי לא התממש. אנו נעשה זאת באי הצפוני.

בסך הכל עבר שבוע מאז נפרדנו מהקרוון וזה נראה לנו כמו נצח. למרות כל הבעיות והתקלות הספקנו בזמן שבו תיקנו אותו להמשיך בטיול תוך כדי אלתורים כאלו ואחרים. החוויה הזו, בה נאלצנו להפרד מהרכב ומהקרוון אמנם היתה מטלטלת אך למרות זאת המשכנו בטיול תוך כדי מציאת פתרון לבעיות. המצב החדש זימן לנו חוויות חדשות לינה במוטלים של תרמילאים מכל העולם, פגישות עם אנשים מעניינים, וגיוון מרענן לחיים הדחוסים בקרוון.

הילדים ראו שלמרות כל הבעיות לא נשברים ומוצאים פתרונות יצירתיים לכל המכשולים שבדרך. כמובן היו מתחים, ופה ושם מריבות וקצת כעסים. אני מאמין ומקווה שמהמשבר הזה יצאנו מחוזקים ומחושלים יותר, בעיקר למדנו המון. מכל מקום הפגישה המחודשת עם הקרוון ועם הרכב שמחה אותנו מאוד והרגשנו שאנו חוזרים הבייתה.

מקווינסטאון נסענו לעיירה שקוראים לה טה אנו. מעיירה זו יוצאים למילפורד טרק. אנו תכננו להיות בה יומיים לצורך התארגנות לטיול המאתגר הזה. מאחר וביום הראשון שלנו שם היה צפוי היה מזג אויר מצויין החלטנו לצאת למילפורד סאונד, זהו אחד המקומות המתויירים ביותר בניו זילנד. מדובר בפיורד שההרים נופלים אליו מגובה של 1600 מטר. הניסעה אליו היא של 120 קלומטר מטה אנו. הסיור במילפורד סאונד מתבצע בסירה ולחופו שוכנים כלבי ים ועוד חיות כאלו ואחרות. אל הפיורד נסענו עם הרכב שלנו בנוף הררי קסום, עברנו בנקודת ההתחלה של המילפורד טרק, ממנו נצא לטיול, עצרנו ליד אגמי מראה, עברנו במנהרה חד סתרית שנוסעים בה בירידה ולידה יש תוכים ניו זילנדים ירוקים שקוראים להם קייה.

הנה כמה תמונות מהדרך אליו:

וכמובן מהפיורד עצמו

במועד פרסומו של הפוסט הזה אנו בעיר וואנקה יום אחרי שסיימנו את המילפורד טרק – הטיול בו הלכנו 4 ימים עם כל הציוד שלנו על הגב באחד המקומות הקסומים ביותר בעולם. על החוויה המסעירה שעברנו בטיול הזה בקרוב מאוד. 

אגב, בדיוק בעוד חודש ויום ב-25/2/14, ננחת בישראל, הפעם כולנו, שישה וחצי חדשים אחרי שיצאנו למסע המיוחד הזה.