לוויתן, כריש, כריש לוויתן ובייסבול

היינו זמן רב ללא קליטה ובלי אפשרות לעדכן ולהתעדכן, הנה כמה מהדברים שעברו עלינו בשבוע האחרון, שבת שלום לכולם.

יום שני, 26/8, אוררה, נינגלו ריף.

אתמול יצאנו צפונה לכיוון שמורת נינגלו ריף, שונית אלמוגים באורך של כ –  600 קילומטר בחוף המערבי של אוסטרליה. בדרך  עברנו במקום שנקרא blowhole, על חוף הים. בזמן הגאות, הגלים שמתנפצים על החוף הסלעי, נכנסים במערה מתחת לסלעים, בגג המערה יש מספר חורים קטנים וכל המים שחודרים למערה נדחסים דרכם ויוצרים סילוני מים שעפים באוויר לגובה של 20 מטר. הגלים, בגובה של כמה מטרים התנפצו על החוף, והרימו סילוני מים אדירים לשמיים.

ירדנו מהדרך הראשית כ-45 ק"מ (לכל כיוון) כדי לראות את התופעה, והיה שווה, אבל לא רק בגלל התופעה הזו של סילוני  המים. באופק, במרחק כמה קילומטר מהחוף ראינו סילוני מים לבנים, אחרים. סילונים מהסוג שחיפשנו לשווא בקלברי לפני כשבוע. מדובר בלווייתנים גדולי סנפיר, שמדי פעם הרביצו קפיצה מרשימה מעל המים. לפני הקפיצה הם היו שולחים סילון מים באוויר (ככה הם נושמים) ואז מרביצים קפיצה. השמחה הייתה גדולה, מיד הבאנו משקפת (50X10) בתור מי שחזה בכמה קפיצות במשקפת אני יכול להעיד שמדובר במחזה מרהיב ואני מקווה שיצא לנו לראות אותו מקרוב יותר.

אמנם המרחק היה גדול מאוד, אבל הסיפוק בצפייה בחייה הענקית הזו היה מלא. לאחר ארוחת הבוקר המאוחרת התחלנו לעלות צפונה לכיוון העיירה קורל בי שהיא השער לשמורת נינגאלו ריף. מדובר בנסיעה של כ-300 קלומטר, נסיעה קצרה במונחי אוסטרליה. לשמחתנו היה יום גשום, ולכן העובדה שהמזגן ברכב מקולקל לא הפריעה לנו.

שולה הסרטנים מבריכת המיים החמים בקייפ פרון, סיפר לנו על מספר אתרי קמפינג שמצויים על חוף הים, כ-40 קילומטר דרומית לעיירה קורל בי. לטענתו מדובר באתרים קסומים על חוף האוקיינוס ההודי, שכמו במקומות הקודמים בהם היינו, אין בהם דבר, אבל ניתן לחנות בהם בתשלום סמלי. שמענו לעצתו וירדנו מהכביש הראשי לדרך עפר של כ-20 קילומטר והגענו לקמפינג על חוף האוקיאנוס. ים כחול ממערב, חול לבן ממזרח, המכוסה בשיחים ירוקים נמוכים ושקיעה מקסימה (עליה צפינו מגבעה קטנה שמצויה מעל הקרוון שלנו קיבלו את פנינו (ועוד שתי משפחות אוסטרליות שחונות לידינו). מלבדם ומלבד קנגרו רבים שמתרוצצים על הגבעות אין כאן נפש חייה.

החלטנו לחנות כאן שני לילות. סופסוף הגענו למקום שנמיתן להדליק בו מדורה.

הדבר חייב את רעי קרל ואותי ללכת לקושש עצים (בסיוע הגרזן האימתני של נחשון). לאחר ארוחת הערב, הדלקנו מדורה אחרי שע  העייפות הכריעה את הנוכחים, כיבוי צופי, השכבה מוקדמת ובשעה תשע בערב הלכנו לשון. למחרת צפוי לנו השנירקול הראשון שכולנו מחכים לו. לאחר שהילדים הלכו לשון לקחתי את מפת הכוכבים ששולמי שלח לי במייל על מנת לאתר את הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש (3 שנות אור) שנמצא בסמוך לצלב הדרום ושניתן לראותו (לדברי שולמי) רק בחצי הכדור הדרומי. תוך דקות אותר הכוכב, והסיפוק היה גדול.

היום בבוקר יצאתי עם רעי לתור אחר מקום ראוי לשנרקול המתוכנן. כבר אתמול הבנו שהחוף שלידו חנינו סוער ומלא בזרמים, ונראה לי מאוד מסוכן לשחות בו. צריך לחפש לגונה בה הגלים הגבוהים של האוקיאנוס מתנפצים הרחק מהחוף. יצאנו ביחד עם קרל צפונה לאורך החוף (הניידות שקרל נותן לנו, והעובדה שמדובר ברכב חזק, עביר ואמין, מקנה לי בטחון רב) ומצאנו חוף שקט, כמעט ללא גלים, בו החלטנו שניתן יהיה לשנרקל. חזרנו לאחר שעה לקרוון, אכלנו ארוחת בוקר ועלינו כולנו על הרכב לחוף (10 דקות נסיעה).

כזכור, בפרת' הצטייד כל אחד מבני המשפחה במערכת שנרקול שלמה – סנפירים, מסכה שנורקל וחליפת צלילה, 3 מ"מ (חוץ ממני, שאני שוחה רק עם בגד ים שעם השנים גידלתי לי חליפה כזו שמהווה חלק מהגוף שלי..) דקה 3 מ"מ). כל הציוד מרוכז בתיק צלילות מיוחד. הגענו לחוף, פרסנו מחצלת, התלבשנו וניסינו להיכנס למים. ניסיון ראשון לא צלח (כמה מפתיע…) משום שהיו גלים קטנים (יחסית) שהפריעו לכניסה למים, וגם משום שרעי שכח שלא ניתן לנשום עם השנורקל כשהחלק העליון שלו מתחת לגובה פני הים, דבר שגרם לו ללגום מי ים מלוחים. החלטנו לשנות את נקודת החדירה לים, כ – 100 מטר דרומה. לקחנו איתנו את הסנפירים, מול נקודת הגישה לריף בוצע שיעור קצר על הרכבת סנפירים, והופ אנחנו במים.

גם הניסיון השני לא צלח – הסנפירים של הבנות נפלו להן משום שהם לא סגרו אותם כראוי. כמובן שהאשמה הייתה בי (אני החלטתי שאני אשם בכל הדברים הרעים שקורים, בתמורה מוסכם שאני אשם גם בדברים הטובים. אני חושב שמדובר בדיל לא רע…).

תרגול נוסף ואנו בים, הפעם הכל דופק כראוי, הבעיה היחידה היא שהריף עלוב ביותר, וגם שהראות לא משהו[ כנראה הגלים הקטנים והזרמים העלו חול. למרות זאת רואים להקות גדולות של דג , דגיגונים כחולים בצבע השמיים, ואפילו צב ים קטן. אני בן הזוג של רעי, משנרקל איתו יד ביד מנסה לטעת בו ביטחון (אחרי ששתה מי ים 10 דקות קודם לכן) כבר על ההתחלה הוא מבקש לחזור, אני מביא אותו לריף, מראה לו דגים והוא כבר מסמן לי להמשיך לאורך הריף (הריף הקטן הזה מצוי 10 מטר מהחוף). מדי פעם עוזב לו את היד ונותן לו לשחות לבד. יעל ושי משנרקלות יותר בעומק.

נתנו לזרם לסחוף אותנו חזרה למקום בו שמנו את המחצלת ויצאנו החוצה. רעי קופא מקור, אבל תוך שניות מתחמם ומתאושש. הבנות עוד במים. אני טיפה מודאג משום שהן קצת רחוקות מהחוף ומתכונן להקפצת חילוץ. נראה שגם רעי מודאג. הוא שואל , אבא, נכון שאתה דואג לאמא ולשי?.

חולפת עוד רבע שעה וגם הבנות בחוץ. דו"ח המבקרת חריף וקשה במיוחד ולא ניתן לפרשו לשני פנים – "יש להם עוד הרבה מה ללמוד מהריף של סיני, לא ראינו שום דבר מעניין".

שטפנו את ציוד הצלילה והתיישבנו על המחצלת לאכול קצת פירות וליהנות מהשמש שמידי פעם הסתתרה מאחורי העננים.

מבחינתי מדובר בניסוי כלים, יש לנו עוד הרבה ללמוד ולהשתפר בתחום הכרת ותפעול הציוד, ואני מקווה שבפעם הבאה (כנראה מחר או מחרותיים) יהיה כבר יותר קל. חזרנו לקרוון, ארוחת צהריים (הפעם אני ורעי תורני חיסול)

שלף שטונדה (למבוגרים) הילדים על החוף משחקים / רבים.

אחר הצהריים הוקדש ללימוד מתמטיקה של שי (יעל) וסיור שטחים וריגול (הבנים) עם קרל. הפעם הצפנו עוד יותר לחופים יותר מרוחקים, בדרך פגשנו קנגרו לרוב, ומספר קיני טרמיטים. אני ורעי מנהלים שיחות מעניינות, רעי מסביר לי שהוא כבר לא מתרגש מקנגרו ואפילו מדולפינים, ושזו הרגשה די מוזרה ביחס לרצון שלו לראות את החיות הללו לפני הטיול.

אני מוצא זמן ללמד אותו על הסיבות להיווצרות הגאות והשפל, על התלות בין המסה של גופים גדולים והמרחק ביניהם לבין כוח המשיכה ביניהם, ועל ההשפעה של אלו ושל סיבוב כדור הארץ על הגאות והשפל בעולם. ההסבר נעשה באמצעות קיפוד ים יבש ועגול וצדפה גדולה אותם הוא אסף בים. מעניין אם הוא יזכור זאת.

חזרנו רבע שעה לפני השקיעה, שהפעם הייתה מאכזבת. אנחנו אחרי ארוחת הערב, שי שוטפת כלים (כן, זה אמיתי !!) ועוד מעט נתארגן לשינה (בגלל הרוח החזקה אי אפשר לשבת בחוץ).

מחר אנו עולים לעיירה קורל ביי, שם אמורים להיות ריפים יפים ונוחים יותר. אחר כך נצפין לכיוון אקסמות', שם מתוכננת לנו הצלילה הראשונה, ואולי נוכל לראות גם כריש לווייתן.

יום רביעי, 28/8, אקסמות'.

אתמול היינו בקורל ביי, מקום שנחשב לאחד ממקומות השנירקול הטובים במערב אוסטרליה. הגענו בצהריים אחרי נסיעה של שעה וחצי מהקמפינג בו היינו. הנסיעה הייתה בדרך חתחתים, מלאה במהמורות, לצידי הדרך אלפי קיני תרמיטים ענקיים, וכמובן קנגרו.

התארגנו באתר קמפינג, והלכנו לחוף. החוף קסום, שקט, בלי זרמים ונחשב למקום קסום לשנרקול.

המים קרים. הכניסה למים עברה באופן חלק (בעיקר לאור הניסיון שרכשנו יום קודם, וגם כי כלל אין גלים). כבוגרי סיני אנו חייבים לציין שהריף עלוב, בלשון המעטה (כמובן ביחס למה שרואים בצלילות בסיני), בהחלט יכול להיות כי גם כי שנירקלנו בחוף בו שוחים כל התיירים. מכל מקום אחרי שעה יצאנו מהמים, הילדים רועדים מקור. רעי מבסוט ושי ממורמרת.

לידינו על החוף התיישבה קבוצה של סטודנטים רעשנים מפרת' שיצאו לטיול של 10 ימים. מדובר בקבוצה של סטודנטים מארצות הברית ומדינות אירופה שלומדים שם, בלי אף אוסטרלי. שעה לאחר מכן, הם התחילו לשחק בייסבול, אבל עם כדורגל. במקום להכות עם אלה בועטים בכדורגל. הם התחלקו לשתי קבוצות, אמריקה נגד אירופה. כמובן שהאמריקאים הובילו לאורך חצי משחק. עד שרעי ואני הצטרפנו לקבוצה האירופית. או אז, נשמע קולו של חיים יבין – "מהפך", השינוי במשחק של הקבוצה מאירופה היה דרמטי – תוך שעה התהפכה התוצאה. הבסנו את האמריקאים 23-16. רעי קיבל את תואר הmvp-.

לקראת ערב, מטקות על החוף, מקלחת, וארוחת ערב. שי ואני יצאנו למטבח המרכזי, שם עשינו סטיקים (סקוץ' פילה – אנטריקוט, וצלעות כבש) ותפוחי אדמה ובטטות על הברבקיו – פלטת נירוסטה שמתחממת על להבות גז המצויות מתחתיה ומשמשת את האוסטרלים להכין בשר.

היום יצאנו לכיוון העיירה אקסמות', שהיא מרכז שמורת נינגאלו ריף (נסיעה קצרה של 170 קילומטר) . באקסמות' אנו מתוכננים לצאת לצלילות הראשונות שלנו במקום שנקרא navy pier (ביום שישי) ולצאת (מחר) ליום שייט לחפש לוויתנים כרישי לוויתן, שבאוםן מפתיע, לשמחתנו, עדיין מסתובבים באזור, וחיות ים אחרות. הגענו לעיר והיו לנו מלא סידורים, דבר שהוציא לילדים את כל הסבלנות שנותרה בהם, ובמידה מסוימת גם לנו (ליעל).

לאחר כל הסידורים – הזמנות הטיולים, ארוחת צהריים, הזמנת תור למוסך לתיקון המזגן, התאמת חליםות צלילה לרעי, תשלום על השייט של מחר, תדלוק, ניסיון כושל להחליף בלון גז וקרוון (התוקף שלו פג, ויהיה עלינו לרכוש חדש..) ועוד כל סעפשל"רים, יצאנו לפרק קרוונים שנמצא בשפיץ של חצי האי בו מצויה העיר אקסמות', שמעליו מגדלור. הכניסה לחניון הייתה משברית משהו – המחיר גבוה והלוקיישין לא משהו (לטענת יעל). הבעייה העיקרית היא שלכולם נגמרה הסבלנות. לקחתי את הילדים לבריכה באתר, השארתי את יעל לבד (שתירגע טיפה) ואחרי חצי שעה חזרנו. יעל סידרה את הקרוון, ניקתה אותו, ובעיקר נרגעה מהלהט שעטף אותה חצי שעה קודם לכן.

התארגנו לעלייה למגדלור לצפות בשקיעה. לא תיארנו לעצמנו מה מצפה לנו למעלה.

הגענו לגבעה עליה בנוי המגדלור, כחצי שעה לפני השקיעה. במקום היו עוד כ-10 אנשים שבאו בדיוק לאותה מטרה. מהמגדלור, שכאמור, ממוקם בשפיץ של חצי האי, ניתן לראות את הים ב-270 מעלות – מזרחה, צפונה ומערבה. תוך כמה דקות התחלנו להבחין בסילוני מים שעולים באמצע הים. ברור כי מדובר בלוויתנים (גדולי סנפיר המכונים humpak) . אמנם המרחק מאותן חיות היה גדול ביותר אולם ניתן היה בבירור לראות את הקפיצות שלהם מהמים, קל וחומר שהמשקפות שלנו צמודות אלינו. אמנם קשה היה לצלם כי המרחק היה רב אבל המצלמה שלי יכלה לו (במגבלות) והצלחתי להוציא זנב של לוויתן ממרחק של כמה קלומטר.

חזרנו מרוצים לקרוון (חוץ משי שהייתה ממורמרת מזה שרעי חטף לה את המשקפת, מרמור שחלף תוך חצי שעה) ועכשיו מתבשלים כדורי בשר ברוטב עגבניות, אורז, ברוקלי ושאר ירקות.

מחר ברבע לשמונה בבוקר באים לאסוף אותנו לשייט. כולו דרוכים ומצפים לו.

29/8/- אקסמות'

במילה אחת ווואו…. לא יאמן מה שעבר עלינו היום, איזה יום מדהים.

בשמונה בבוקר נאספנו על ידי האוטובוס של החברה איתה יצאנו לשייט בבוקר, ועלינו על סירה, ביחד עם עוד 16 אנשים. תדריך בטיחות של הקפטן, מדידת חליפות צלילה (המים קרים ולכן החליפות נחוצות כדי להגן מהקור) והוקפצנו למים לשנרקול ניסיון. המטרה לוודא שהציוד מתאים. השנרקול בריף שעומקו של 3 או 4 מטר. אלמוגים יפים ודגים יפים, הרבה יותר יפה מקורל ביי, עדיין לא משתווה לסיני. עלינו על הסירה במטרה לאתר את כרישי הליוותן המפורסמים, שמבלים באזור הזה בחודשים מאי – יולי. כאמור, התמזל מזלנו וחלק מהכרישים עדיין כאן, כך לפחות אומרים. מדובר בדג שיכול להגיע לאורך של למעלה מ-10 מטר (הגדול שנצפה אי פעם הגיע לאורך של 18 מטר !!).

השנרקול עבר בשלום, הקבוצה התפזרה ברחבי הריף וחלק מהקבוצה זכה לראות כריש חול, צב ים ענקי ודולפינים (אנחנו לצערנו לא – שי קיטרה שנכנסים לה מים במסכה ולרעי היה קר). עלינו על הסירה, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו מהריף לים הפתוח, שם אמורים לאתר את הכריש. באיתור מסייעים שני מטוסיפ קלים שמנסים לאתר את הדג הענק מהאוויר ולכוון אליו את הסירות. כבר בתחילת הדרך נצמדים לסירה עשרה דולפינים ששוחים איתנו במשך דקות ארוכות.

אחר כך אנו חולפים ליד שני נחשי מים צהובים שהזדווגו להנאתם עד שהגענו, ואחריהם, כריש פטיש וכריש צהוב שהם קוראים לו כריש נמר.

לצערנו במשך למעלה מ-3 שעות כרישי לוויתן לא בנמצא. מדי פעם מדווח לנו בקשר על כרישים שנצפו אבל צללו למצולות. מה שכן רואים לא מעט הפעם מקרוב יותר זה לוויתנים גדולי סנפיר שעולים על פני המים לנשום. גם הם לא מרשימים בשלב זה.

כל החברות שמוציאות את הטיולים הללו נותנים אחריות לשחייה עם כרישי הלוויתן. המשמעות של האחריות היא שבאם לא ראית אחד, אתה יכול להצטרף לשייט הבא (שיוצא מחרתיים) ויש לך אפשרות לעשות זאת במשך 3 שנים (אם אתה צריך לעזוב את אקסמות). למרות שהסטטיסטיקה של החברה הזו העונה היא 100% (הם עדיין לא מכירים אותי ואת המזל הרע שלי…) בשעה אחת בצהריים כשחלפו כ-4 שעות אנו כבר משלימים עם האפשרות שבשבת נעשה עוד שייט מדהים כזה.

בשלב מסוים מודיעים לקפטן החביב שלנו שיש כריש לוויתן במרחק של כ-40 קלומטר דרומה, הוא נותן גז ומתקדם לשם, אין לו שום כוונה להוציא את הקבוצה לשייט נוסף. פתאום הוא מדווח מהאוויר על כריש במרחק 200 מטר מאתנו.

הוראות הבטיחות לא מאפשרות ליותר מ-10 אנשים לצלול ליד הכריש (מרחק מינימלי של 3 מטרים), לכן אנו מחולקים לשתי קבוצות. כל פעם קבוצה אחרת שוחה לידו. אנו מצוותים לקבוצה הראשונה, מתארגנים תוך דקה על הציוד, והופ אנו במים. לרעי קר ונופלים לא הסנפירים. אני מותח אותם במים. יעל ושי כבר קדימה, שוחות לכיוון הכריש. רעי חוטף פחד ומבקש לחזור לסירה, אני מעלה אותו על הזודייק. פתאום הכריש מגיע ממש מתחתי, אנו צועק לרעי, והוא קופץ מהזודייק למים. תוך שניות הוא לידי, הכריש, שחלף על פני הקבוצה שכבר התקדמה לפנינו, הגיע ישירות אלי ואל רעי – מדובר בדג ענקי בצבע אפור עם נקודות לבנות ששוחה לאיטו בעומק של מטר או שניים. מתחתיו דגים שמנקים אותו ושוחים איתו. חוויה מטריפת חושים, אני מפעיל את המצלמה התת מיימית (גו-פרו) שלי ומצלם. רעי נבהל מהגודל של הדג, ומבקש לחזור לסירה. בלית ברירה אני חוזר איתו, יעל ושי ממשיכות עד שיוצאת הקבוצה השנייה.

כולם נפגשים על הסירה נרגשים מהמחזה המדהים ומתכוננים לקפיצה הבאה. אני נשאר עם רעי, מנסה לנחם ולהרגיע. בסיבוב השני או השלישי אני עם רעי על הסירה ויעל ושי במים עם הכריש, לפתע אנו מבחינים בשלושה לוויתנים כולל גור לוויתנים, במרחק פחות ממאה מטר מהסירה. הלוויתנים משתוללים ומתחילים לעשות הצגות כאילו מספרים לנו שעם כל הכבוד לכריש הלוויתן, עלינו להבין מיהו מלך הים… אז מתחילות קפיצות מעל המים והצלפות אדירות של הסנפיר. אני מצלם כמו מטורף, המצלמה על מצב "ספורט" כדי לתפוס כמה שיותר תמונות במהירות צמצם גבוהה. התרגשות בלתי רגילה – מצד אחד מטר ממך מתחת למים כריש לווייתן נדיר ומהצד השני לווייתנים קופצים לך מול העיניים. מי היה מאמין.

אחר כך עשינו עוד כמה סיבובים עם הכריש. שי התעקשה לחזור שוב ושוב אל הכריש, והתגברה על כל הקשיים – על הקור, על כניסת המים למסיכה, על העייפות של השחייה בקצב של הכריש. השחייה מאחורי הזנב הענקי של הכריש מדהימה, גם צלילה חופשית מתחתיו היא חוויה בלתי רגילה. אחרי שכולם שחו כמה שרצו, התחלנו בחזרה צפונה לכיוון מעגן הסירות. בדרך עוד נמזגה לנו שמפנייה על ידי הצוות. חזרו לאתר הקרוונים מלאי חוויות ומרוגשים, רצים למחשב לראות את התמונות והסרטים. את חלקן הקטן פרסמנו כאן.

עכשיו תשע וחצי בערב, מתארגנים לשינה, רעי ושי במיטה שלהם, מנדנדים אחד לשני ובטח יירדמו עוד שעה. בארוחת הערב עשינו סיכום של החוויה שעברנו וניסינו ללמוד ממנה לקראת מחר. מחר אנו צוללים את הצלילה הראשונה שלנו בטיול, ליד מזח שנבנה לפני 50 שנה שהתקבצה סביבו אוכלוסייה ענקית ומגוונת של דגים. אתר זה נחשב לאחד מעשרת אתרי הצלילה היפים באוסטרליה ובעולם כולו. דיברנו עם הילדים על זה שצריך להתמודד עם הקשיים ולא לוותר לעצמנו (רעי אמר שהוא מצטער שהוא לא התעקש לנסות לשחות עם הכריש פעם נוספת, ואנו אמרנו שאנו מצטערים שלא ניסינו מספיק לעזור לו ולשכנע אותו לנסות שוב) כי עם ההתגברות על הקושי הסיפוק מתעצם. אני מקווה שמחר נפיק את הלקחים בעניין הזה בעיקר משום שמדובר בצלילה שאמורה להיות חווייתית ביותר.

לפני ארוחת הערב חיפשנו את תעודות הצלילה שלנו אותם עלינו להציג מחר. כמובן שלא היה לנו מושג היכן הן נמצאות והמפה בה רשמנו את המקום שבו שמנו כל דבר אבדה לנו (שלומפרים כבר אמרנו?), חיפשנו בכל מקום והן אינן. זכרתי שפרסמתי את התמונות של מפת הארגון של הקרוון בבלוג, אבל אין קליטה ולא ניתן לראות את הבלוג (זו גם הסיבה שלא פרסמנו דבר בימים האחרונים). בסוף מצאתי את התמונה של המפה על המחשב ותוך דקות מצאנו את כל הרישיונות ויומני הצלילה.

אנחנו מוכנים לקראת מחר.

לילה טוב.