מה שעלול להשתבש, ישתבש. מה שעשוי להסתדר, יסתדר.

יום רביעי 14/8

אנו בעיירה ששמה וולפול. על חוף האוקיאנוס הדרומי, זה שנמצא במרחק של 3000 קילומטר מאנטרקטיקה…

בגדול אנו פועלים על פי התכנית. החורף בעיצומו – כל יום יורד גשם וקר. עד עתה הדבר לא פוגע בהנאתנו. בינתיים כל מה שאנחנו רואים יפה ומרשים. כצפוי, רעי ושי רבים ללא הרף אולם גם משחקים יחד ומשתפים פעולה. כל יום יש לו את השעות שלו, בהם הם בלתי נסבלים, וגם את השעות היפות והמהנות שבהן אנו נהנים מהם מאוד. בנסיעות הילדים מחוברים למשחקים שלהם ופחות מתעניינים בדרך, למעט חיפוש אחר קנגרו שלהם נקדיש פרק נפרד (בינתיים כבר ראינו רבים, מקרוב ומרחוק, חיים ומתים…).

על הדרך, בהתאם לחוקי מרפי דברים גם משתבשים – למשל – עקב חוסר ניסיון ורצון להספיק לראות עוד משהו קטן, הגענו לקמפינג הראשון שלנו, שבו היינו אמורים להתארגן  בפעם הראשונה דווקא בחושך (בניגוד לכל תורות הטיול הכתובות והבלתי כתובות…), כאשר יורד עלינו גשם. לא זו אף זו, הדבר התרחש לאחר שהתברברנו טיפה בכניסה לקמפינג ובמקום להיכנס אליו מהדרך הראשית הובלנו טלפונית לתוך חורשת אקליפטוס נטושה… השעה הייתה שעת בין ארבעיים והפינה השמאלית העליונה של הקרוון, שאינה נראית במראה, פגעה קלות בענף אקליפטוס.

התוצאה – הגגון שלנו שאמור לצאת מהקרוון מושבת, דבר שהתגלה רק בבוקר. עניין זה יהיה עלינו לתקן בפרת' אליה בהמשך ויתכן שהביטוח מכסה את הבעיה הזו.

ההתארגנות בחושך בגשם הייתה לא נעימה ורוויה מן הסתם בכעסים ובמתחים, עליהם התגברנו תוך חצי שעה, בה הכל עמד במקום, כשאת רוב העבודה עשיתי בעצמי. בלית ברירה השארתי את העניין הלימודי לשעות יותר נוחות. בערב גם נסתם הביוב. תוך כדי שאני מנסה לתפעל גם את הבעיה הזו (בקולות רמים מול יעל, שנמצאת בתוך הקרוון) הגיח אלי אוסטרלי חביב והסביר לי שבשעה 9:00 בערב כבר היה כיבוי אורות בקמפינג , ובאתר כבר ישנים, ושלא מדובר באתר ללא הפסקה. ביקשתי סליחה והפסקנו את פעולת שחרור הסתימה. למחרת קנינו פומפה והכל הסתדר.

ביום שלישי נסענו למקום שקוראים לו קייפ לואין, זוהי הפינה הדרום מערבית של היבשת ויש בה את המגדלור הגבוה ביותר באוסטרליה, שהוקם לפני למעלה ממאה וחמישים שנה. מדובר בנקודת המפגש בין האוקיאנוס ההודי לאוקיאנוס הדרומי. מפגש בין שני אוקיאנוסים הוא מקום מיוחד במינו, שיש כמוהו אולי עוד 4 או 5 בעולם. גלי ענק שמגיעים ממערב, מהאוקיאנוס ההודי, פוגשים גלים גבוהים שבאים מדרום, מאנטרקטיקה. המפגש שלהם מעלה הרבה מאוד קצף, ומביא למקום רוחות עזות.

 אחר כך נסענו לוולפול, עיירה קטנה על חוף האוקיאנוס הדרומי. בדרך שהיתה יפה ומרשימה ומזכירה במידה מסויימת את טוסקנה

הבנו שאם אנו רוצים הפעם להגיע לקמפינג באור עדיף שנחנה במקום בדרך

מצאנו מקום מרוחק כ-75 קילומטר מוולפול  שם החלטנו לישון. מדובר היה בנסיעה של כ 45  דקות מהמקום בו עצרנו למנוחת צהריים והתעדכנות במשרד התיירות המקומי. ברוב קולות (של יעל ורעי) הוחלט שלפני הנסיעה נטפס על עץ קארי, שהוא למעשה עץ אקליפטוס ענק (אבל באמת ענק, לא כמו הפיקוס שליד גן ב') ואח"כ נצא לקמפינג.

הטיפוס כפי שניתן להתרשם בתמונות היה חוויה מסעירה אבל הביאה אותנו שוב למצב בו ההתארגנות הייתה בחשיכה. הפעם חנינו בקמפינג ללא חשמל, למעשה מדובר בחורשה מרוחקת כ – 300 מ"ר מהכביש שבה יש מקומות לעשות קמפינג עם קרוונים או באוהלים. אין חשמל ואין במקום נפש חייה. היינו לבד, אבל ממש לבד, בחושך מצריים. (אל דאגה בקרוון יש אור, חימום, וכל מה שצריך כדי לחיות בנוחות). כאמור גם הפעם ההתארגנות הייתה כמעט בחשיכה, עם פנסי ראש, כאשר הקרוון עומד בשיפוע צד מוגזם, עקב התדרדרות קלה כאשר בלם היד שלו לא החזיק אותו….

החלטתי לוותר על הפרפקציוניזם שלי לטובת יעילות ושלום בית.

למרות כל אלו, התבשלה לה ארוחת ערב (יעל !!), במקביל הפשרנו סטייקים שהיו לנו במקרר אותם עשינו על מתקן ברבקיו (על גז) שהיה ממש לידינו ושהוא חלק מהפסיליטיז של אתר הקמפינג. בשעה תשע וחצי בערב כולנו כבר נחרנו במיטות. בבוקר יצאנו לכיוון וולפול, המקום בו אנו נמצאים עכשיו.

אנו מצויים באזור דרום מערב אוסטרליה. חבל ארץ זה (שטחו גדול משטח ישראל !!) מלא ביערות עצומים של עצי אקליפטוס ענקיים, חלקם בגובה של 50-70 מטר !! הגזעים יכולים להגיע לקוטר של כמה מטרים. הכביש עובר בתוך היער עצמו וכל הזמן חולפים על פני עצים ענקיים. גולת הכותרת של היערות הללו היא הליכה על גשרים תלויים שהותקנו על צמרותיהם, סמוך לעיירה וולפול. זו למעשה הסיבה בגללה הגענו לעיירה זו.

על מנת שלא לחזור על טעויות העבר, הגענו לעיירה באחת אחר הצהריים והחלטנו להתארגן על אתר קרוונים לפני שיוצאים לסיור על צמרות העצים. כך, בשעה אחת וחצי בצהריים כבר היינו מאורגנים באתר הקמפינג שהפעם היה על שפת אגם.

הנה מספר תמונות שמנסות להעביר את החוויה בסיור שנקרא top tree wallk

למרות הסיור המדהים בעמק הענקים (כך קוראים למקום בו מצויים עצי הענק הללו שחלק נכבד מהם בני מאות שנים) גולת הכותרת של היום הייתה ללא ספק הדג הראשון שרעי העלה בחכתו. כזכור, ביחד עם הקניות הרבות במלבורן, רכשתי לרעי חכה (25$) למתחילים, מתחילת הטיול הדבר היחידי שמעניין אותו (ביחד עם השאיפה לראות קנגרו, אותה הוא כבר הגשים לפני מספר ימים) הוא לדוג. לי כמובן אין שום ניסון בהתקנת חכות וחיבור קרסים ומשקולות אבל הערכתי שאוכל איכשהו להסתדר, שנאמר מה שעשוי להסתדר, אכן יסתדר…

לאחר החזרה מעמק הענקים, התקנתי את החכה (כך לפחות חשבתי) ויצאנו למזח הסירות שבאתר הקמפינג. כבר בשלב הראשון הבנתי שהחכה הותקנה בצורה לא נכונה. החלטתי לגשת לשכנים שלנו (משפחה אוסטרלית מקנברה שמטיילת כבר יותר מחודש בדרכים עם שני בנים ( 13, 9) ולשאול אותם, אולי הם יודעים איך מתקינים חכה. הם טענו שהם לא מקצוענים אולם מיד הוציאו 3 חכות מקצועיות וארגז של אביזרי דייג. תוך דקה סודרה החכה תוך שהם משליכים את כל הקרסים והמשקולות שאני חיברתי (למגינת ליבי…) ומתקינים לנו אביזרים של מקצועיים. הילדים, שככל הנראה גם הם כבר היו צמאים לחברת ילדים אחרים, מיד הסכימו להיות המדריכים שלנו, ובאו אתנו, עם החכות הפרטיות שלהם למזח. הם הוציאו מהפריזר שלהם פתיונות בדמות שרימפסים קפואים ודגים קטנים והתחלנו לדוג.

לא היה מאושר מרעי שמיד למד איך להשליך את החכה למרחקים. למרבה האכזבה במשך שעתיים לא יצא מהמים ולו דג קטן אחד. מאידך בחוץ היה קר מאוד וגם כבר היה חושך. הוחלט להשאיר את החכות ולראות אולי עד הבוקר ייתפס לו איזה דג.

אחרי ארוחת הערב (היום הוכרז כיום פרשת השבוע בו הובאו לשולחן דברים שבושלו במהלך השבוע ושנשארו במקרר…) יצאו הילדים לבדוק מה קורה עם החכות. למרבה ההפתעה, רק בחכה של רעי נתפס לו דג, קטן וחביב. הוצאנו אותו מהקרס ורעי שחרר אותו למים. סוף טוב, הכל טוב, אפשר ללכת לישון. אני מניח שבהמשך נדווח על חוויות דייג נוספות.

מחר אנו מתחילים לשוב לפרת', שם יהיה עלינו לתקן את הגגון, ומשם נתחיל לעלות צפונה ולברוח מהחורף הגשום והקר בו אנו נמצאים, אל השמש והחום שבצפון היבשת.

לילה טוב.

יום חמישי 15/8 – אנחנו שוב בפרת, אחרי נסיעה כ-450 קילומטר, תיקנו את הבעיה בקרוון בדרך

, ונחתנו באתר קרוונים מצפון לפרת. מהבוקר יש גשם שוטף, פירוק הקרוון היה בהפוגה שהופסקה בעיצומו של הפירוק עצמו. הגשם לא פסק לאורך כל הדרך. את פנינו בפרת' קיבל פקק תנועה אדיר שנוצר כתוצאה מתאונת רכבת כלשהי. הדבר גרם לנו שוב להגיע לחניון לקראת חשכה, ושוב כמובן – גשם בזמן סידור הקרוון. מה שלא הורג, מחשל – אנחנו לא מפחדים ממים. מחר נצא לרכוש ציוד צלילה לקראת תחילת המסע צפונה, נבקר בבית כלא ישן, מוזאון סירות של אוסטרליה המערבית ועוד פינוקים.

מחרתיים נתחיל במסע צפונה ונתרחק לחודשיים מהציביליזציה מהגשם ומהקור…