סייס מיל

סייס מיל

סיימנו את היומיים בפיניון ואנו נוסעים ליעד הבא – דרך "הסייס מיל". מדובר בדרך בין ארגנטינה לצילה, שממנה ניתן לראות את פסגות האנדים – סדרה של פסגות מושלגות בהרים שכולם בגובה של מעל 6,000 מטר (סייס מיל בספרדית).

ניתן לנסוע בדרך הראשית ולראות את הפסגות, אך אנו בוחרים בחלופה של טיול 4*4 לנקודת תצפית בלב ההרים , ממנה ניתן לראות את הפסגות מקרוב.

גם פה יש עיירה ממנה יוצאים הסיורים ואנו מגיעים אליה לקראת הצהריים. העיירה נמוכה יחסית, בגובה 1500 מטר. מכיוון שהאזור מדברי, הגובה הנמוך מגיע עם חום רציני ויתושים. מתחילים שוב בסידורים, תיאום של הסיור למחר, כביסה וכו'.

כביסה ? בטיול כמו שלנו, של כחודש וחצי, חייבים לעשות כביסה. לכך נוספת העובדה שאנחנו גרים בקראוון וצריכים מידי פעם גם לכבס את המגבות, המצעים וכו'. בטיולינו הקודמים בקראוון – באוסטרליה, ארה"ב וכו' כמעט בכל פארק קראוונים היו מכונות כביסה לשימוש עצמי עם מטבעות/ אסימונים . פה אין על מה לדבר. פארק קראוונים טוב הוא כזה שיש בו מקלחות עם מים חמים ומספיק מקום לבוניטה לחנות בו. הכביסה מאתגרת, כי ברוב המקומות מייבשים ללא מייבש  – מה שאומר שאם מוסרים כביסה בצהריים – היא מוכנה מחר אחה"צ. בקצב הטיול המהיר שלנו, אין הרבה מקומות, שאנחנו נמצאים בהם יומיים. אבל בעיירה זו, מראש אנו מתכננים להשאר עד מחר אחהצ ולכן היא סומנה מראש כמקום לכביסה (שהלכה ונאספה בקראוון עד היום).  אנחנו נעזרים בלשכת התיירות כדי למצוא מקום לכביסה. טלפון אחד ותוך חמש דקות מתייצב בחור חביב על טוסטוס קטן. הבחור, שלא צפה את כמויות הכביסה,  הולך איתנו לקראוון ואנו מערימים עליו שורת שקיות. וכך הוא יוצא – עם טוסטוס קטן וערימות כביסה.

סמוך לעיירה יש מעיינות חמים. למעיינות יש שעות כניסה מוגדרות ואנו בוחרים במשמרת של שמונה בערב ואילך. את הזמן עד מועד זה מנצלים להוצאת הבלוג (מצריך אינטרנט, אותו אנו מוצאים בתחנת הדלק המקומית). בערב מגיעים למעיינות, האתר מדהים, אך לא לקחנו בחשבון שזה יום שישי בערב. תחילת הסוף שבוע. עמוס מאוד במקומיים צוהלים. שי מגדירה את המקום  כ"סחנה" רק במקום בני דודינו יש ארגנטינאים ומוותרת. אני ואמיר נכנסים ועוברים מבריכה לבריכה . המעיינות כוללים גם מפלים חמים ,שיורדים מבריכה אחת לאחרת ואפשר לעמוד מתחתיהם ולקבל מסאג'.

בבוקר מוקדם קמים לסיור. הרכב בא לאסוף אותנו ונוסע לסוכנות. מסתבר שהסיור הפרטי שהזמנו, הוא אומנם ברכב משלנו, אבל יחד עם עוד עשרה רכבים אחרים של אותה סוכנות. די מהר הדבר נמאס עלינו ואנחנו מבקשים לנסוע בנפרד בזמן שלנו. הבקשה לא מתקבלת בברכה. נראה שהנהג שלנו חדש ואינו מספיק בכיר כדי להיענות לבקשה. בסופו של דבר, ולאחר עוד קצת התעקשות, מדברים עם הבוס והדבר מאושר. אנחנו פחות או יותר לבד.

הדרך מהעיירה לאיזור שאליו אנחנו נוסעים מיוחדת מאוד..נשאיר לסרטון לדבר .

הטיול נוסע בדרך 4*4 מרהיבה. הרים גבוהים ומושלגים, לגונות בשלל צבעים. יום בהיר וההרים המושלגים משתקפים בלגונות. התצפית היא על ההר השני בגובהו במדינה ששמו פיסיס היופי מטורף – אין לתאר, אפילו לתמונות קשה…

מכיוון שהעיירה כאמור נמצאת בגובה כ 1,500 מטר והתצפית בגובה  4,750 , מתלווה לכל העניין בעיית הגובה. אנחנו עושים הכל לפי הספר – אוכלים מעט, לא שותים קפה, אוכלים במרץ את הסוכריות קוקה שקנינו מראש ונושמים לאט ועמוק. אמיר מגדיל לעשות ולועס עלי קוקה שמנפחים את לחי ימין שלו…בגדול זה עוזר  – מלבד קצת חולשה וקצת כאב ראש, האירוע עובר בשלום.

חוזרים לעיירה לאחר עוד סידורים איסוף הכביסה כמובן והחלפת כסף (סיפור בפני עצמו) , אומרים שלום לאזור ומתחילים להדרים!