פנינו אל השמש העולה

יום ראשון 18/8
ביום שבת לאחר סיום החימום מדרום לפרת' עליו דיווחנו בפוסט הקודם, התחלנו בדבר האמיתי, איפסנו מד אוץ, תדלקנו את כל מכלי הדלק, יש שלושה – 70 ליטר גז ועוד 140 ליטר בנזין בשני מיכלים), רוקנו את מכלי השירותים, מילאנו מכלי מים בקרוון, רכשנו ציוד צלילה ושנירקול ויצאנו צפונה, בדרך הארוכה לכיוון העיר ברום, שם נפגוש את משפחת עמיר בראש השנה.
לאחר נסיעה של 3.5 שעות, הגענו לאתר קמפיניג בעיירה שקוראים לu סרוונסט באתר קמפינג הממוקם 50 מטר מהים. הפקת הלקחים מהחימום לימדה אותנו להתמקם באתר הקמפינג מוקדם. לאחר סידור הקרוון יצאנו לנקודה להשקיף על הים והשקיעה אולם מאחר והיה מעונן מאוד כלל לא ראו את השמש, מה שלא הפריע ליופי:

באותו מקום ביקשה שי שנלך איתה לים אולם לא היה לאף אחד מאיתנו כוח. כועסת ורוטנת היא פשוט החליטה ללכת לבד, כשאנו מנסים לעקוב אחריה במשקפת.

לאחר 20 דקות שלא שבה, התחלנו לדאוג. התערבתי עם יעל שהיא תלך ישירות לאתר הקמפניג ולא תחזור אלינו. יעל הימרה שהיא תחזור. כפי שניתן לראות בתמונות מדובר היה כחצי שעה לפני חשיכה. מי שמנצח בהתערבות לא שוטף כלים שבוע. סופו של דבר שהגברת הצעירה חזרה, ממורמרת וזועפת ואני השבוע שוטף כלים…

היום בבוקר על מנת להקל על מנוחת שוכני אתר הקמפינג, יצאתי עם רעי לסיור מפקדים בחוף הים (מדובר כאמור באוקיאנוס ההודי). כמו שאנו דורכים את רגלינו על החול אנו מבחינים במרחק של 5 מטר מאיתנו בדולפין שוחה במים הרדודים, ממש לידינו, ככה במשך 10 דקות. לא היינו חמושים במצלמה שהרי מדובר היה במקרה שקרה לגמרי במקרה, והחלטנו לקרוא לבנות. לצערנו לאחר 5 דקות כבר היה הדולפין מרוחק 50 מטר מהחוף וניתן היה לראות רק את זנבו.

החלטנו לאכול ארוחת בוקר בחוץ… כלומר לצאת לטייל ולאכול בפיקניק. יצאנו למקום שנקרא פינקל דזרט, שהוא המקום בגללו הגענו לעיירה זו.
ראשונים הגענו לפרק המיוחד הזה, ושכרינו היה מיידי – ליד שער הכניסה חיכו לנו שני קנגרו קטנים, אבל זה עוד לא הכל, כמו שאנו נכנסים לאתר המוזר הזה אנו רואים מולנו את ציפור האמו, אותה כבר ראינו מספר פעמים השבוע, אולם יחד איתה 4 "אפרוחים":

אחר כך עוד כמה תוכים עם ראש וורוד אדום, ואז התחלנו לנסוע בפרק. מילים לא יכולות להסביר מה זה ולכן אביא לכם מספר תמונות.

רעי הציע לשחק מחבואים. מכיוון שהיינו רעבים, החלטנו ללכת לאכול על חוף הים ולחזור לסיבוב נוסף בפרק על מנת לשחק מחבואים. נכנסנו לדרך 4X4 לחוף הים והגענו ממש למים, ממש ליד להקת קורמורנים. שם אכלנו ארוחת בוקר פשוטה אבל שיש בה את שמחת הפשטות – ביצה קשה, לחם עם גבינה, ירקות ונקניקים טובים, הכל על לחם טוב שיש כאן.

מאחור רואים את יעל חותכת סלט….

חזרנו לשחק מחבואים, רעיון מעולה של רעי ואני ממליץ לכל מי שמגיע לכאן עם או בלי ילדים, לשחק מחבואים במקום הזה. הנה יעל סופרת לא לפני ולא מאחורי, ושי מתחבאת ממש מאחורי הסלע (האם היא עברה על החוקים? מי שיודע את התשובה מתבקש להגיב).

אח"כ נסענו לפרק אחר שבעונה הזו יש בו פריחה משגעת של פרחי בר הנה כמה תמונות מהמקום:

אחר הצהריים חזרנו לאתר הקרוונים וכמובן יצאנו למזח לדוג. פתחנו את החכה, לקחנו לחם ופתיונות שנתנו לנו הילדים האוסטרלים מלפני כמה ימים ויצאנו לים. תוך דקות דגנו דגים קטנים שהתגלו כאבו נפחות שמתנפחים ומוציאים קוצים כמו שהם יוצאים מהמים. השמחה הייתה גדולה, והיא גדלה עוד יותר לאחר שהתנפלה עלינו שקיעה כמוה שנים שלא ראיתי:

לקינוח, לפני החזרה לקרוון הגיח דולפין נוסף ליד המזח.
כמה טבע מיוחד קיבלנו ביום הטיול הראשון שלנו.

יום שני 19/8/13

היום היה יום נסיעה, כולו בשמש נעימה ללא ענן בשמים, מדי פעם הים מציץ ממערב. נסענו למקום שקוראים לו קלברי, עיירה על חוף האוקיאנוס ההודי, בה אנו אמורים לבלות מספר ימים. נסיעה של 370 קילמוטר שעברה בנעימים (יחסית כמובן) בדרך שחקנו כן לא שחור לבן, טריוויה, המתבן של מזרע עולה באש, ועוד כל מני משחקים. בנסיעה עצרנו בחווה לגידול חיות הבר של אוסטרליה המערבית וראינו לא מעט חיות שכבר ראינו אותם בטבע. האטרקציה הייתה האפשרות ללטף קנגרו ואפילו לתת להם לאכול מהידיים:

קינחנו במחזה מדהים – אגם ורוד. ממש כך במובן הכי פשוט של המילה:

ככל הנראה הצבע נובע מבקטריות שמצויות במים או דברים אחרים שבכוונתנו לברר אותם בימים הקרובים. עצרנו לידו צילמנו כמה תמונות והמשכנו בדרך לקלברי. אחרי התארגנות על הקרוון יצאנו לדוג במזח הסירות המקומי. הפעם לא העלנו דבר בחכה, אולם עם רדת החשכה ביקרו אותנו שלושה דולפינים ששחו כ-20 מטר מאיתנו.
בימים הקרובים נסייר באזור ואם יהיו דברים מעניינים נדווח.