אנחנו בעיירה שקוראים לה אומטמטטה או משהו כזה, עברו עלינו 10 ימים קשים.
24/12
היינו בנלסון לייקס.
תמונות מנלסון לייקס:
התמונה האחרונה היא בשביל משה וסיגל הר ציון שמתכננים להקיף את העולם ב-5 שנים עם רכב כזה.
ואז מוקדם בבוקר הודיעו לאבא ולאמא שסבא זכרי בבית החולים במצב קשה מאוד, ושרוב הסיכויים שהוא לא יצליח לעבור את זה .
ההורים הבינו שאבא צריך לטוס לישראל הכי מהר שאפשר, חנה אדם סידרה לנו את זה ( אני מקצרת כי אבא כבר סיפר ), אני התעוררתי בבוקר וסיפרו לי את זה זה היה לי מאוד קשה לעכל את כל מה שקרה, אבל אבא אמר לי שאנחנו צריכים להישאר כאן ולהמשיך לטייל והוא יטוס לארץ.
התארגנו מהר על הקראוון ונסענו לכיוון העיר נלסון ושמנו את אבא בשדה התעופה הכי מהר שאפשר.
לאחר מכן נסענו לכיוון העיר קיאקורה, שם יש כלבי ים, דולפינים, לוויתנים ועוד.. הגענו לשם ובדרך ראינו שתי מושבות ענקיות של כלבי ים, באחת מהם היו כ- 100 כלבי ים ובשנייה היו כ- 300 כלבי ים .
במושבה השניה היו גם תינוקות של כלבי ים והם היו ממש חמודים …
התמקמנו בקראוון פארק, והוא היה ממש מגניב ליד הים וזה.
תמונות של כלבי הים וקייקורה:
אחר הצהריים קיבלנו מייל שסבא זכרי נפטר.
זה היה לנו קשה מאוד, והיה לנו מאוד קשה לעכל את זה במיוחד שאנחנו לא שם ): ):
25/12
מכיוון שזה כריסמס אף אחד לא עובד ולא יכולנו לעשות כלום, בילינו לנו את הבוקר בקראוון פארק ובצהריים יצאנו לטייל קצת בעיר ולראות עוד מושבת כלבי ים הנמצאת בעיר ..
ראינו קצת סרטים והלכנו לישון
26/12
אני ורעי נשארנו בקראוון ואמא הלכה לעיר לברר על הסיורים לצפייה בלוויתנים, ושחייה עם דולפינים או כלבי ים .. אמא קבעה סיור לוויתנים בשעה ארבע אחר הצהריים. ונכסנו לרשימת המתנה לשחייה עם דולפינים.
בזמן שחיכינו לסיור הלוויתנים בילינו על החוף שיחקנו כדורעף, מיני גולף, וגם אומגה, . אחר כך נסענו לעיר וגילנו שהסיורים התבטלו בגלל מזג האוויר הסוער. היינו מאוד עצובים ומאוכזבים, אבל אמרו לנו שמחר בבוקר נוכל לנסות את מזלנו שוב. נסענו בחזרה הביתה והלכנו לישון.
27/12
התארגנו על הקראוון ונסענו לעיר, ושם אמרו לנו שהסיור התבטל החלטנו לנסוע למעיינות החמים הנמר ספרינגס או כמו שאני ואבא אוהבים לקרוא למקום מעיינות הנמר. נסענו לשם התארגנו על הקראוון והלכנו למעיינות החמים. המעיינות האלה הם חמים בחום של מאה מעלות ואז מערבבים את זה עם מים קרים יותר ויוצרים טמפרטורות שמאפשרות לך להנות מהמים…
בחוץ היה קר ומעונן וגשום ולכן היה מאוד נחמד להיות במים חמים ….
גם היו מגלשות מים וזה היה מאוד מאוד כיף …
חזרנו לקראוון והלכנו לישון.
28/12
הלכנו למעיינות החמים, התגלשנו במגלשות היינו בבריכות החמות כמו ביום לפני כן והלכנו לישון.
תמונות מהמעיינות החמים:
29/12
מכאן כותב רעי:
בבוקר ארגנו את הקרוון לתנועה בלי אבא, לבדנו. יחסית זה היה קל (בלי להעליב את אבא). נסענו בדרך שבה לא ראו כלום כי היו עננים ולא הייתה ראות טובה. נסענו עד שהגענו לכרייסצ'רץ . לקח לנו רבע שעה להגיע לבית של האנשים שמארחים אותנו בכרייסצ'רץ ששמם סימון ומייק. באותו יום שוחחנו המון ואני התרגזתי כי לא ממש הבנתי את השיחה.
אני ואמא הלכנו לעיר בלי שי כי היא לא רצתה. ראינו את העיר ובמיוחד את העיר הישנה שנהרסה ברעידת האדמה. הקתדרלה הייתה מוזרה כי היא נשברה. חשבתי איזה באסה לאנשים שנהרסו להם הבתים ולא היה להם איפה לגור. היינו במוזאון של רעידות אדמה ואז אמרו לנו שניו זילנד היא מקום שיושב על קו של הרי געש בעיקר באי הצפוני והדרומי שממשיכים בתוך הים ובגלל זה יכולות להיות שם רעידות אדמה כי האדמה זזה איפה שיש הרי געש.
חזרנו לבית של סימון. מייק הלך לשחק במחשב שלו, אני הלכתי לראות אותו משחק וזה היה ממש כיף.
31/12/13
זה היה היום האחרון של השנה. ביום הזה הלכנו עם הנכדה של סימון ומייק שקוראים לה איקיישה לרכבל שעולה למקום שמשקיף על כיירסצ'רץ ועשינו איתה טיול. הטיול הזה גם היה בלי שי כי התעצלה. שי חיכתה ליד הרכבל.
חזרנו ואז נסענו על טראם שעושה טיול בעיר והלכנו לגנים הבוטנים של כרייס צ'רץ. אני לא אהבתי את זה כי זה לא ממש עניין אותי. הגענו לפארק משחקים שהיה בו גלידה. אני לקחתי גלידת תות וגם איקישה. שי לקחה וניל. גמרתי את מהר מאוד כי זה היה ממש אבל ממש ממש טעים. כל הדרך הסתכלתי על הגלידה של איקישה כי היא אכלה אותה לאט וזה מאוד מאוד גירה אותי כי הגלידה שלה לא נגמרה.
הורדנו את איקישה בבית של סימון והתארגנו לקבלת השנה האזרחית החדשה – 2014. במקום היו ריקודים וצילומים לטלויזייה של ניו זילנד. אנחנו חיכינו לזיקוקים וכשהיו זה היה משמח מאוד. אבל יחסית לזיקוקים שראיתי בכינרת עם סבתא צילה, זה היה עלוב, בלי להעליב את ראש העיר של כרייסצ'רץ.
1/1/14 לא עשינו כלום, היינו עייפים.
2/1/14 –
נסענו לאקרואה עיירה צרפתית יפה על מפרץ יפה שם שטנו במפרץ כדי לשחות עם דולפינים אבל לצערינו הדולפינים לא רצו לשחות איתנו אז רק ראינו אותם
3 תגובות
רעי ושי ויעל ואמיר – כולנו שולחים לכם נשיקות וחיבוקים וגם מזילים דמעה אתכם. היה לכם שבוע קשה מאוד ואני יודעים שתתאוששו ותמשיכו בטיול שלכם.
נשיקות וחיבוקים, נועה אורי, יאיא ואלוני בלוני.
הי משפחת אשל יקרה, איך אתם מתאוששים?
אני מקווה שהנופים עוצרי הנשימה וצוואתו הבלתי כתובה של זכרי ״לחיות את החיים״ מאפשרים לכם להנות…
אמיר יש לי בקשה קצת מוזרה אבל אתה הרי כל כך יצירתי שאולי תוכל לעזור.
גל ארזי הבן של מירב נוסע לתאילנד ואחר כך לניו זילנד , יש לו טרשת נפוצה והוא צריך זריקות, שצריכות קירור ואי אפשר לקחת מהארץ, אני מחפשת איש קשר בניו זילנד שמכיר מישהו עם טרשת שאולי דרכו נוכל להשיג זריקות לחודש בערך , חשבתי שאם אתם מתארחים אצל מישהו או פגשתם ??… יהיה אפשר לשאול אם מכירים מישהו כזה
אם עולה לכם רעיון והבקשה שלי לא הזויה מדי אודה לכם מאוד ..
בכל אופן נהיה בקשר ותשמרו על עצמכם
שלום משפחת אשל.
אנחנו בדרך לוואנקה. נשמח להיפגש
המספר שלנו
027-3024746 אלי
022-1699556 נרדה