נפגשנו

נפגשנו בסיסודד דה אסטה פארגוואי עם בוניטה שחיכתה לנו בסבלנות..

מפגש מרגש. בוניטה היא עבורנו בית. זה לא סתם רכב. המפגש איתה הוא סוג של חזרה לבית . אחרי 8 חדשים אני שוכח אפילו איפה מדליקים את האור. ואיך מורידים את המדרגות ואיפה זה ואיך עושים צה… אבל תוך כמה רגעים הכל חוזר….

סופ״ש בעיר, נפרדים מפאבלינו והצוות ששמר על בוניטה במוסך, ויאללה עוברים חזרה לברזיל.

ביום אחד אנחנו מטיילים במפלי האיגואסו – גם בצד של ברזיל וגם בצד של ארגנטינה. הליכה של 11 קילומטר, עם כפכפים… אפילו מוצ'לרים צעירים לא יומרניים כמונו. אנחנו מגיעים מוקדם בבוקר למפלים בברזיל. לא רואים כלום. כל המפלים מוסתרים בערפל של בוקר. זה לא מפריע לתיירים להצטלם עם הערפל, שאחרי שעה מתפזר

. אנחנו תשושים. אבל נפעמים מהמראות שראינו.

אין מילים באוצר המילים שלי שיכולות לתאר את הפלא הזה

עכשיו מתחילים מסע של 1400 ק'מ לסלטה.

גורלי על ההגה, מוסיקה טובה ב JBL ,אליאב סוגר עסקאות במיליונים מהסלון על המיטה, ואני, אני מבסוט. מה אפשר עוד לבקש.

בדרך נכנסנו לטכנאי גז אקראי בעיר פוסאדס מבקשים שיסדר לנו איזו בעיה שמשפיעה גם על המקרר וגם על הכיריים. הבחור עבד שעה וחצי בבוניטה, בסבלנות, במקצועיות ובשכל ישר. סידר את כל הנדרש. למרבה ההפתעה הבחור, ששכחנו לשאול לשמו, לא מסכים לקבל תשלום. גם לא לאחר לחץ פיזי מתון של אליאב. לשיטתו אנחנו תיירים, אנחנו אורחים שלו במדינה והוא לא מוכן לגבות כסף על העזרה שנתן לנו. תראו הוא אומר לנו כמה העם בארגנטינה הוא אדיב ונחמד. אכן כך!

למחרת דופקים 700 ק'מ נוספים. חונים עם בוניטה בחניון דרכים מאובק. כל מה שיש שם זה מתקני מנגל שאפשר להדליק עליהם פחמים ולעשות על האש, וזה מה שעשינו. הולכים למכולת קטנה וחשוכה ממול, יש בה כמה מוצרים בסיסיים. יש לה כמובן בשר טרי, קצת ירקות ביצים וכל מה שנדרש לסלט סטייקים וארוחת בוקר.

אליאב פינק אותנו בבשר משובח. האמת, שנים שלא אכלנו בשר כזה טוב ורך. לא פחות טוב מהבשר שאלכנו במסעדות בברזיל וארגנטינה.

עוד יום נסיעה של 600 ק'מ , ארוחת בוקר מאוחרת. חביתות וסלט בבוניטה בצד הדרך, ואנחנו בסלטה. למרגלות האנדים. נכנסים לגיירמו, אותו פגשנו לפני שנתיים. הבן שלו היה בישראל כמה שנים וגר בבאר שבע. חיבוקים ונשיקות , נפגשנו שוב. ג'יירמו מאלתר לנו פתרון למיטה שמעל הקבינה שבקפיצות נופלת על הראש של גורלי. מחליף פנס ימין . נפרדים והולכים לאכול ולשון. בוניטה חונה על כיכר העיר.

במקביל יעל ממריאה למיאמי, המטרה העיירה חוחוי שנמצאת 100 קמ' צפונה מסלטה. במקביל כוחות נוספים, עליהם נדווח בהמשך, מתחילים לנוע מהעיר ארקיפה בפרו לכיוון סאן פדרו דה אטקמה. יהיה מעניין.

'על הדרך' הספקנו לבקר בהר 14 הצבעים שביקרנו גם לפני שנתיים וחשבתי שיהיה שווה לגורלי ואליאב לראות..

היום 4.9.26, שעה 9.30 בבוקר. אנחנו בשדה התעופה של חוחוי. אליאב מכין שלט ברוכים הבאים ליעל.

נפגשנו.

אפשר להתחיל את הערב….

כמו שגורלי אומר , עכשיו מתחיל הטיול…